פרק יב - לאחר החתונה
חז"ל הדריכו אותנו במילים קצרות כיצד להתייחס לאשה, ואמרו "אוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו (יבמות סב:). וכן אמרו חז"ל: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה (ב"מ נט:).
וכן פסק הרמב"ם "צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז" (הלכות אישות פרק טו הלכה יט).
הרי שהרמב"ם חילק לנו את ההנהגה עם האשה במספר פעולות בקום ועשה ומספר פעולות בשב ואל תעשה.
שיאהבה כגופו.
שיכבדה יותר מגופו.
שיהיה דיבורו עמה בנחת.
ומאידך:
שלא יהא עצב.
שלא יהיה רוגז.
אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו
אמרו חז"ל "אוהבה כגופו" (יבמות סב:) דהיינו שעל הבעל לאהוב את אשתו כפי שאוהב את גופו. שכמו שאדם דואג לכל מחסורו של גופו, הן מלבוש, הן בריאות, והן הצרכים הנפשיים של גופו, כן עליו לאהוב את אשתו, ולכן צריך לדאוג שלא יחסר לה דבר מצרכיה האישיים.
ומכאן שהנהגה בסיסית בענין זה להשאיר אצלה תמיד מעות. שאם תרצה לקנות דבר מה, תוכל לקנות, ולא תרגיש כעניה בפתח, שצריכה לבריות. וכפי מעשים שרואים באנשים שאינם נוהגים כשורה, ונוהגים בנשותיהן בקמצנות יתירה, ואינם נותנים לה מעות אלא בדיוק כפי שצריכה. ופעמים שחסרים לה מעט מעות לצורך נסיעה באוטובוס וכדומה, ומתביישת בושה גדולה וצריכה לבקש מהבריות שילוו לה מעות. וכן מעין זה יש שאינם משאירים לה מעות לצורך קניית מוצרי יסוד, ולכן צריכה לבקש מהשכנות, או שבצר לה נשארת רעבה וכיוצ"ב בדברים אלו.
והסיבה שאמרו חז"ל שיאהב את אשתו, ולא אמרו דברים מפורטים, כיצד לנהוג עמה הוא, מכיון שאין אפשרות טכנית לפרט כיצד לדאוג לה, אבל כשאומרים לאדם "לאהוב", הרי שכל מי שאוהב מבין מדעתו כיצד עליו לדאוג למי שאוהבו. וברור שדרגה זו של אהבה גדולה יותר ממה שאמרו "ואהבת לרעך כמוך" מכיון שכאן יש לאהוב כגופו ממש. וברור שאפילו השוטה הגדול, מבין כיצד לדאוג לעצמו, וכן על האדם לאהוב את אשתו.
ומכאן שהדברים אמורים גם בענין הצרכים הנפשיים שחשובים מאוד לאשה כפי שנפרט בהמשך.
יש להחמיא לאשה כמה שיותר
בעל החפץ שהשלום ישכון במעונו ושאשתו תהיה מאושרת, עליו להחמיא לאשתו ללא גבול ממש, על כל פעולה שעושה לו. וככל שיוסיף לפרגן, ולהודות לה מקרב לב על כל דבר שעושה, כך יגדל השלום בביתם, והאהבה תרבה. ולא עוד שיהיו לה כוחות אדירים להשקיע בו הרבה מאוד.
שהרי אם יתבונן יראה באמת עד כמה הוא חייב להודות לה ולהעריכה על שמשקיעה רבות, בו ובביתם. ואם היה צריך לעשות בעצמו, את מה שהיא עושה, היה יכול לקרוס תחת העול.
ואף שעל האדם לפרגן שלא לצורך "קבלה" אלא מהערכה אמיתית למעשיה, כאמור, מכל מקום אף מי שקשה לו, יחמיא שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
וכשאומרים להחמיא, הדברים אמורים אפילו בפעולות הבסיסיות שעושה לו. באוכל שמכינה, בדאגתה לנקיון הבית ולנקיון בגדיו וכן על זה הדרך בכל דבר ודבר שעושה, ירגיל עצמו לומר תודה, וכן ישבח אותה על כך.
ונפרט מעט את הדברים מכיון שיש שלא עולה על דעתם כיצד יש לפרגן, ותן לחכם ויחכם עוד.
על דרך משל, האוכל שעשית טעים, וממש התיישבה דעתי, ואוכל כזה טעים לא אכלתי זמן רב. ואיזו הנאה מרובה יש לי מהריח הטוב בבגדים שכיבסת לי. וכן איך את יודעת לגהץ מעולה. ואני נהנה מאוד מהריח של הבית בעקבות השטיפה. והתמונה שקנית יפה מאוד. והקניות שעשית מועילות מאוד. פלא איך ידעת לקנות מה שאנו בדיוק צריכים. וכן כל כיוצא בזה יחמיא לה על בגדיה ועל האיפור שלה. שהוא ממש נהנה בלבוש שהיא לבושה בו, ושהאיפור שלה יפה מאוד. ושהוא אוהב אותה על כך.
כיון שטבע האשה שהיא רגשנית יותר מהגבר לכן חלק הרגשות חשוב מאוד בחייה. לכן זה כלל גדול שירגיל עצמו לומר לה שהוא אוהב אותה. לא די במה שעושה פעולות שמתוכם אפשר ללמוד שהוא אוהב אותה, אלא ירגיל לומר זאת בפה מלא.
ופעמים ששומעים נשים שמתלוננות שהבעל אינו אוהב אותן. וכששואלים את הבעל, מדוע אינו אוהב אותה, הלה משיב, שודאי שהוא אוהב אותה, והראיה שקנה לה כך וכך ועשה לה כך וכך.
ומכאן שאף שעושה פעולות המראות אהבה, עם כל זאת לא יחדל מלומר בפה מלא שהוא אוהב אותה.
טבע האשה שהיא יותר דברנית מהאיש ולכן צורך נפשי בסיסי מאוד אצל האשה הוא, שישוחח עמה בכל יום. חז"ל אומרים "עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו הנשים ואחד כל העולם כולו" (קדושין מט:). וכיון שהאשה אוהבת את בעלה, לכן היא מרגישה צורך נפשי חזק מאוד לשוחח עם בעלה על מנת לחלוק עמו את מאורעות היום שעברו עליה. ואף אם יהיו לה כמה חברות שתשוחח עימן, עם כל זאת האשה זקוקה לשוחח בכל יום עם בעלה.
ומספרים על המשגיח הדגול הרה"צ הרב שלמה וולבה זצ"ל שהיה הולך עם אשתו בכל יום מחצית השעה. ובזמן זה היה כולו עִמה ויכול לשוחח עִמה מבלי שום הפרעות. וזה חוץ ממה שהיה משוחח עמה בהיותם יחדיו בביתם.
וידיעה בסיסית זו חשובה מאוד לחתנים, בפרט המתמידים, שחושבים שהתחתנו רק על מנת 'לקבל', דהיינו שתפקידה לדאוג לצרכיו, והוא צריך רק ללמוד תורה. ולכן אינם מדברים עם נשותיהן. ונשים אלו מסכנות עד למאוד, ופעמים שבגלל סיבה זו מתפרק התא המשפחתי.
וחתנים אלו אינם נוהגים כשורה, ועוברים על דברי חכמים שאמרו לאהוב את אשתו כגופו. וכשם שדואג לצרכים הנפשיים של עצמו כך צריך לדאוג לצורך הנפשי של האשה. וברור שחתן שנוהג כך, אינו מודרך. ומחמת שלא הודרך, הוא גם חושב שהוא צודק וצדיק, ורק אשתו היא לא צדיקה כמו שחשב, ולכן כביכול לא אכפת לה מביטול תורה. וחתן זה אינו מבין שזהו הצורך הנפשי של כל אשה בעולם, ואפילו הצדיקה ביותר שאוהבת מאוד את התורה.
ומעשה בבחור שהתארס עם בחורה, ולאחר האירוסין, הרגיש שעשה את כל הפעולות הטכניות לצורך החתונה, ולכן כעת הזמן להתמיד בלימוד. ומאידך הכלה, הרגישה צורך בסיסי לשוחח עמו. אך הבחור בשלו, לא מבין ולא מרגיש את אשתו לעתיד. בראות הבחורה דבר זה, ובהבינה שהיא רוצה להתחתן עם איש נורמלי שידבר עמה ולא רק שיתמיד מבלי להתייחס לצרכיה הבסיסיים. לכן ביטלה את החתונה.
ומעשה זה הוא אחד מיני רבות, הן שמבטלים לפני החתונה, והן שמפרקים את התא המשפחתי בגלל התנהגות כזו של הבעל. וברור שאם הבעל היה יודע להקדיש לאשתו זמן מה ביום לשוחח עמה, היו יכולים לחיות יחדיו שנים רבות בטוב ובנעימים, וכן יכל לגדול בתורה וביראת שמים.
ואף בחור שמאוד רוצה להתמיד בלימוד התורה, ורוצה להיות גדול בישראל, אם ירגיש בלבו את צרכיה של אשתו, הרי שפעמים בזמן קצר יהא בבחינת יוצא ידי חובה, ופעמים בלית ברירה ישקיע יותר זמן. שלפעמים ישנם לאשה מאורעות מסעירים בחיי היום יום והיא צריכה שבעלה יקשיב לה יותר זמן. ואין בזה כללים ברורים, אך הכלל העיקרי הוא שיש להרגיש את האשה, ועל פי רוב טבע האשה לומר בפירוש שהיא זקוקה שידבר עמה.
לא מדבר עם אשתו
ומעשה בחתן מתמיד שהיה מחסיר את דיבורו עם כלתו, והדבר נודע לרבו. הרב הזמין את החתן לסעודה אצלו בביתו על שולחנו.
כל משך הסעודה, הרב לא דיבר עם הבחור מאומה, והבחור הצטער על כך מאוד. לאחר הסעודה כשהבין הרב שהבחור פגוע מחוסר ההתייחסות, פנה לבחור ואמר לו "בסך הכל לא דברתי עמך סעודה אחת, ראה איזו הרגשה גרועה זה עשה לך, ומה תאמר אשתך שאינך מדבר עמה ימים שלמים?!"
הבין הבחור את המסר, ושיפר מעשיו.
בכלל הדברים עמה הוא שיהא דיבורו עמה בנחת. דהיינו כפי שיבואר בהמשך שלא ידבר בטון רגזני וכועס. וכן בכלל זה שידבר עמה כשכל כולו עמה, ולא עושה עוד דברים באותה שעה. שבדרך כלל כאשר אדם מנסה לעשות כמה פעולות בבת אחת, אין דיבורו בנחת, אלא זורק מלה פה ומלה שם. וחצאי דברים, ואשתו לא מבינה כונתו והוא לא מבין אותה. וממילא השלום בבית מופר. לכן חשוב שבשעה שמשוחח עמה לא יהיו מפריעים חיצוניים.
דוגמא מוחשית לכך היא, בעל שמדבר עם אשתו, ולפתע מקבל שיחת טלפון. אם ישכיל הבעל להבין את צרכיה של אשתו, או שלא יענה לשיחה, או שיענה ויאמר שלא יכול לדבר כעת. אך בעל שמשוחח ארוכות, ואשתו מחכה שיסיים, הרי שגורם בידיו ממש להפר את שלום ביתו.
הכבוד שיש להעניק לאשתו ניכר במספר דברים. א- בלבוש שלה. ב- באיפור ותכשיטים. ג- בכלים הנאים שבביתה ובלבוש ילדיה ולבוש בעלה. ד- שיכבד את דעתה.
ולכן על האיש לדאוג שיהא לה לבוש חשוב לפי דעתה, וכפי שאמרו חז"ל ומכבדה יותר מגופו (יבמות סב:). ודבר זה תלוי כפי הממון שחנן אותו ה', כפי שכתב הרמב"ם דלעיל "ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון". ומכל מקום יראה שיהיה לה בגדים ותכשיטים ואיפור שתתכבד בהם. ומעין זה גם יזהר שהוא עצמו ילבש בגדים, שאשתו תתכבד בהם. ואף שלעצמו לא אכפת לו להיות לבוש בבגדים פשוטים, מכל מקום ממה שציוו חז"ל שיכבדה יותר מגופו עליו לדאוג שגם לבושו, יכבד את אשתו.
והדבר שהכי חשוב בדבר זה הוא לכבד את דעתה של אשתו. מותר לבעל לחלוק עליה, אבל תלוי איך עושים זאת. אם מקשיב לדבריה, ומסביר מדוע הוא חושב אחרת, אשתו מבינה שהוא מכבד את דעתה, אלא שחושב אחרת. אך אם מזלזל בדבריה, או מבטל אותם כלאחר יד, הרי שעובר על ציווי חכמים לכבד יותר מגופו. שבכלל הכבוד, הוא דעתו של האדם.
בכלל הכבוד שצריך לכבדה הוא לכבד את משפחתה. הוריה אחיה ואחיותיה וכן המשפחה המורחבת. שהרי שכל מה שקשור לאשה, אם מזלזל בהם, האשה מרגישה את הזלזול הזה, ומצטערת מאוד מכך. ולכן אף שאינם נוהגים עמו כשורה, עליו לעשות בחכמה ולא להביע בפניה מה שחושב עליהם. אלא יכבדם במעשיו ובפיו.
חז"ל מגדירים את הבעל כמשפיע, ואת האשה כמקבלת. דהיינו הבעל דומה לשמש. והאשה דומה לירח. שהירח מואר מהאור שמשפיע עליו השמש. ולכן אם הבעל עצב, באופן אוטומטי, גם האשה נהיית עצובה. ולהיפך, אם הבעל שמח, באופן אוטומטי הדברים משפיעים על אשתו והיא נעשית שמחה. כשהבעל רגזן אשתו רגזנית. כשבעל מאושר אשתו מאושרת. ועצם ידיעת יסוד גדול זה, מפיח בחתן כוחות, לשים לב להתנהגותו בביתו ובמחיצת אשתו.
ולכן צריך לשים לב למראה פניו. ויקפיד שרגע לפני שנכנס לביתו, לשנות את מראה פניו, ויכנס לביתו במאור פנים, ובשמחה.
והדברים מגיעים לידי כך, שאפילו אם האשה היא שמחה בטבעה, אם יהיה לה בעל עצוב, במשך הזמן גם האשה תהיה עצובה. ופעמים שיש נשים שלאחר לידה נכנסות ל"דיכאון לידה", והסיבות לכל יכולות להיות רבות, אבל אחת מהסיבות היא שהאשה לא רואה שבעלה שמח בלידתה. דהיינו לאחר כל הטורח שטרחה בצער העיבור והלידה, כעת גם בעלה אינו שמח, ואז היא נכנסת לדיכאון. ובכל אופן בעל שאשתו נכנסה לדיכאון לידה ח"ו, חייב לשנות את מצב רוחו אל הקצה ולהראות לה תמיד פנים שמחות, ולעזור לה בצורכי הבית, ולקנות לה מאכלים בריאים שיחזקו את גופה, וידאג למנוחתה שתתמיד בשנה מרובה על מנת שיתחזק גופה, עד שבע"ה תצא מהר מהמרה השחורה אליה נקלעה.
ולעניינו, מומלץ לחתן, בכדי לחוש ולהבין יסוד זה של השפעת השמש על הירח, לשים לב כיצד מראה פניה של אשתו משתנות בהתאם למראה פניו. שכאשר מראה פניו שמח ומאושר, הדבר משפיע באופן ישיר על אשתו. וכן להפך, כאמור.
ולכן על הבעל מוטל לשמח את אשתו וככל שיפייסה וישמחה יותר, כך תקבל כוחות להשפיע עליו ולתת מעצמה יותר ויותר. וכך יהיה ביניהם שלום בית ויוכל לעלות ולהתעלות בעבודת ה', ויהיה לו ברכה בכל מעשה ידיו, ברוחניות ובגשמיות, וכמו שאמרו חז"ל אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו (בבא מציעא נט.). וכמו שכתוב אצל אברהם אבינו "ולאברם היטיב, בעבורה". דהיינו בזכות שרה אמנו הוטב לאברהם אבינו. וכך יזכו יחד להקים בית שמח ונאמן בישראל.
פעמים קורה לאדם דברים שמרגיזים אותו. אף שמבחינתו יתכן והדברים מוצדקים, עם כל זאת, האשה בתת המודע שלה חושבת שזה בגללה. דבר זה גורם לה להיות רגזנית ועצובה. ולכן צריך הבעל לשים לב שליד אשתו לא יהא רוגז וכעסן.
עד החתונה הבחור היה בין חברים, כעת הוא עובר שלב ונמצא עם אשה, שכל התנהגות שלו, משפיעה גם עליה, ולכן עליו להבין שהוא חייב לשנות את הרגלי ההתנהגות שלו, בכדי לזכות לשלום בית אמיתי ולזכות לכל מה שאמרו חז"ל "כל מי ששרוי בלא אשה, שרוי בלא טובה, בלא ברכה, בלא דירה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום (טור אבן העזר סימן א) וממילא כששרוי עם אשה זוכה לכל הדברים הללו.
וכאן המקום להביא את דבריו הנפלאים של בעל הפלא יועץ (ע' אהבת איש ואשה) וז"ל: אהבת איש ואשה הוא דבר שבחובה שיהא ביניהם אהבה עזה. כי ידוע מאמר חז''ל שאמרו (יבמות סב:) שחייב לאהבה כגופו ולכבדה יותר מגופו. ועיקר האהבה היא אהבת הנפש, ועליו מוטל להוכיחה בנועם שיח, ולהדריכה בדרכי הצניעות, ולהרחיקה מלשון הרע וכעס וקללות והזכרת השם לבטלה וכהנה סדר נשים סדר נזיקין. ולהזהירה בדקדוקי המצוות, ובפרט בכל תפלות וברכות הנהנין ושמירת שבת וכדומה. ומה טוב ומה נעים ללמד לה דברי מוסר ולהגיד לה דברי חז''ל בכל העניינים הנוגעים לה וחומר שבהן, כי אז יחרד לבה ותזהר יותר מן האיש.
והנה לא צריך לומר למי שהיתה לו מה' אשה משכלת ומצא אשה טובה, כי בודאי חוט של חסד משוך עליה וחביבה על בעלה. אמנם ביותר צריך להיזהר מי שנפל בחלקו אשה קשה. הוא עומד בנסיון גדול וצריך להיות חזק ולהתנהג עמה בשלום ורעות לכבוד השכינה, כי הדברים עתיקים. ויתן אל לבו לדבר זה, עד שאמרו "דיינו שמצילות אותנו מן החטא" (יבמות סג.).
ואם ח"ו עוברת על דעתו ומכעיסתו, ישמור רוחו לבל יכעס עליה. ואין צריך לומר לבזותה ולקללה ולהכותה, חלילה וחס, כי זה מנהג בורים וריקים ופוחזים, ונפשו הוא חובל. רק בפה רך וחיך מתוק יוכיחנה, ועל כל פנים עול יסבול ויהיה עלוב ולא עולב, ויקבל עליו דין שמים בשמחה, כי מה' אשה לאיש. ולפי מאמר רבותינו זכרונם לברכה שאמרו "מי שיש לו אשה רעה אינו רואה גהנם" (עירובין מא:) היה ראוי לבקש אשה רעה אם היה יכול לעמוד בנסיון לפי חומר דין גהנם, וכיון שעומד בנסיון לא יירש תרתי גהנם, אלא יקבל באהבה ויקבל שכר טוב בעמלו.
וגם צריך להתחזק לעורר את האהבה למען לא יהיו בניו בני שנואה, חס ושלום, ולפום צערא אגרא (אבות ה). והגדר למנוע דברי ריב מביתו הוא, שלא לדקדק כל כך בהוצאות הבית על כל פרוטה ופרוטה, כי קשה קנאת אשה מרעותה. לכן איש אשר כברכתו ירבה כבוד ביתו דבר בעתו, ויפייס את אשתו, כי אין הברכה שורה בתוך ביתו אלא בשביל אשתו (ב''מ נט.) וגדול שלום הבית עד שהותר למחוק השם הגדול ליתן שלום בין איש לאשתו (נדרים סו:). לכן לו בכח יגבר איש להעביר רעה מביתו ולהשרות שכינה בביתו.
ומכלל האהבה שלא ירחיק נדוד בדרך רחוקה זמן וזמנים, כי מלבד שהוא גורם רעה לעצמו, עוד בה צערא הגוף לאשתו, כי עזה כמות אהבה (שיר השירים ח ו), ובהיפרד ממנה בעלה היא מצטערת כעניה, חיי צער תחיה. ולפחות יזהר לפייסה בדברים באגרת שלומים, ואשר תשיג ידו הן ישלח איש כפעם בפעם מתנות וחפצים להחיות לב נדכאים ולשמח את נפש אשתו ולהפיג צערה, ולמצוה רבה תחשב אם מעט ואם הרבה. עכ"ל של הרב פלא יועץ. ותן לחכם ויחכם עוד (וראה עוד בספר פלא יועץ ערך "אהבת איש ואשה" וכן בערך "חמיו וחמותו").
נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושמח את אשתו אשר לקח, חובה. כיצד משמחה טבע שלה להתענג על חינה בעיניו, ואליו עיניה נשואות. עליו להשתדל להראות אהבה וקירוב בריבוי שיחה ורצוי. ומה שאמרו אל תרבה שיחה עם האשה, באינו צריך לרצוי מדבר, ולא בשנה ראשונה שצריך להשתדלות ההתאחדות שזה כוונת היצירה והיו לבשר אחד ואמרו שכינה שרויה.
ולפעמים התייחסות בכבוד וחרדת דרך ארץ מראה חסרון קירוב, וצריך להתייחס ביחוס יותר קרוב, אשר יחוס מכובד לא ימצא לו מקום, ובדיחות וקלות יותר אהוב, מכובד ראש וחרדת הכבוד. וצריך להתאמץ להתנהג באופן יותר מקורב וכיחוס יד ימין לשמאל שאינו דבר חיצוני אלא עצמי.
אין לדבר בלשון נוכחות אלא בלשון נוכחי.
להודיע ביציאה לאן הולך ובשובו מה עשה, וכיוצא בזה בדברים קטנים, ובדברי חיזוק לשמח לב.
וצריך לבקש רחמים כמו שאמרו בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך. עכ"ל. (אגרת א).
המבטל את החיובים של הבעל לאשתו, הוא חוטא גמור וחטא כזה הוא מעבירות שבין אדם לחבירו שאפילו יום הכפורים ומיתה אינה מכפרת. והרי הוא כגזלן ושודד שגזל מאשתו מה שמחויב לה, והוא שפיכת דמים לאשה, אשר כידוע עיקר תקוות האשה, בעולמה הוא שיהא לה בעל האוהב אותה וכשהיא רואה שזה אינו, כמעט שקרוב לפקוח נפש מרוב צער ויגון על היותה גלמודה כאלמנות חיות. עכ"ל. (אגרת א).
הרמב"ם מסביר לנו במלים קצרות כיצד האשה צריכה לנהוג בבעלה וזה לשונו: צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאוות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח (רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה כ).
הרי שהרמב"ם כתב מספר הנהגות לאשה שתנהג בהם עם בעלה:
שתהיה מכבדת את בעלה ביותר.
ויהיה עליה למורא.
ותעשה כל מעשיה על פיו.
ויהיה בעיניה כמו שר או מלך.
מהלכת בתאוות לבו.
מרחקת כל שישנא.
ומבטיח בזה הרמב"ם ע"ה שבכך תזכה שיהיה ישובן נאה ומשובח ותזכה שיהיה ביניהם בנין עדי עד.
ונפרט הדברים בע"ה:
כשם שטבע האשה שחפצה וזקוקה לתשומת לב מרובה מבעלה, כך טבע הוא באיש שזקוק וחפץ בכבוד שתכבד אותו אשתו.
והכבוד מתחלק לכמה דברים:
שתתייחס אליו באופן אישי ביחס של כבוד. ובכדי לסבר את האוזן, נדמיין כיצד היינו מתנהגים בנוכחות דמות חשובה בעינינו, שאנו מאוד מכבדים.
תכבד את דעתו של בעלה. דהיינו שאף אם אינה מסכימה עמו, שתביע את דעתה בצורה של רעיון למחשבה. כגון מה דעתך שאולי עדיף כך וכך. וכיון שמראה שמחשיבה את דעתו, ורק מציעה שהוא יחליט שמא הרעיון שמציעה טוב יותר, בכך נוטעת בו כוחות נפשיים להתחשב ביתר קלות בדעתה.
ומאידך אם נוהגת שלא בחכמה וסותרת את דבריו, ומסבירה בפרוטרוט עד כמה אינם נכונים. יתכן שהצדק עמה, אך הדבר יגרום לבעלה באופן אוטומטי להסתייג מהדברים. ויהא צריך להתעלות על עצמו בכדי להתבונן אם אכן דבריה צודקים. ופעמים שהדבר יכול להגיע לידי כך שהבעל יביע את מורת רוחו בסגנון "מדוע את שוברת את המלה שלי?!" והרי בכך הוא מביע את הצורך הנפשי הבסיסי שלו.
שתכבד את בעלה לעיני הבריות. וברור שלא תאמר דעה שלילית על בעלה בפני הבריות. שהרי בכך היא מזלזלת בו, ופוגעת בו. אלא אדרבא, גם לעיני הבריות תשבח אותו בטוב לבו וחכמתו ומעשיו הנאים וכדומה. ובכך הוא יתכבד ויהא קל בעיניו להחזיר לו אהבתו אליה.
ובכלל המורא הוא, שבדברים שברור לה שאינה מסכימה עמו, עם כל זאת תבטל דעתה מפני דעתו. הרה"ג ניסים יגן זצ"ל היה אומר "תהיה צדיק, ואל תהיה צודק". וכפי שאומרים העולם "בכביש תהיה חכם, ואל תהיה צודק". ודבר זה נכון מאין כמוהו לענין בניית בית נאמן בישראל. אמנם יתכן שהצדק עמה וכפי שברור לה מעל כל ספק. עם כל זאת תהיה חכמה ולא צודקת, ועל ידי שתבטל דעתה מפני דעתו, האהבה אחוה שלום ורעות ישכנו בביתם.
למה הדבר דומה, להנהגת ספינה בלב ים. אם יהיה רב חובל אחד הספינה תגיע למקום מבטחים, אך אם יהיו שני מנהיגים לספינה, זה מושך לכאן וזה מושך לכאן, יש חשש שהספינה תעלה על שרטון ותטבע בלב ים. וכפי שבכדי להנהיג בית כנסת קהילה עיר או מדינה, יש צורך במנהיג אחד, כך הוא לענין בניית הבית.
ובכל אופן כאשר מבטלת דעתה מפני דעתו, אין הנהגה זו מפחיתה מערכה, אלא אדרבא מראה על בגרות וחוסן נפשי, להתנהג על פי החכמה ולא על פי הצדק.
ראש אחד, ברכה
וכפי המובא המעשה (ספר מעשיות לרבנו נסים גאון) שכאשר הלך רבי יהושע בן לוי עם אליהו הנביא זכור לטוב, והגיעו לבית הכנסת גדול שהיו שם ספסלים מכסף ומזהב וכל אחד ואחד יושב על כסאו איש כפי כבודו ויקרו. ויאמר אחד מהם מי יאכיל את העניים האלו הלילה הזה, ויען אחד מהם, רב להם בלחם ומים ומלח שהביאו הם לכאן. וימתינו ולא כבדום כהוגן וכשורה, וילינו וישבו במקומם עד אור הבקר, ויהי בבקר ויקומו ללכת, ויאמר להם אליהו ישימכם אלקים כולכם ראשים, והלכו לדרכם כל היום.
ויבואו עד עיר אחת, ויראו אותם בעלי העיר ויצאו לקראתם בלב טוב ובשמחה גדולה ויקבלום בסבר פנים יפות, וישמחו עמהם ויושיבום במיטב ביתם, ויאכלו וישתו וילינו שם בכבוד גדול, ויהי בבקר ויתפלל אליהו ויאמר לא יתן בכם הקדוש ברוך הוא אלא ראש אחד.
והסביר אליהו הנביא: האנשים שהתפללתי עליהם ברוב ראשים, לפי שהוא רעה להם ומחלוקת גדולה בעצתם ומחשבתם, כי כל מקום שבו ראשים הרבה נשחת ונחרב ונאשם.
והאנשים שהתפללתי עליהם בראש אחד הוא טובה להם ולישובם, לפי שיאחדו מעשיהם ועצתם תתקיים בעצה אחת ורוח מחלוקת לא יבא ביניהם, ולא תחליף עצתם ולא תופר מחשבתם. על כן יאמרו המושלים ברוב חובלים תטבענה הספינות ובראש אחד תתיישב עיר. ע"כ.
וכפי שמסביר הפלא יועץ שבית כנסת וקהילה שכל אחד מביע דעתו, ולא מסייעים למנהיגי הקהל, הרי שסוף המקום להחרב, ח"ו. ומקום שמונהג על ידי אדם אחד, אף שאינו חכם גדול עם כל זאת, סוף המקום לגדול ולהתרחב ולשגשג, בע"ה.
ומכל מקום בעניינים הקשורים ליראת שמים, תראה איך תנהיג את ביתה בחכמה שיהיו כולם יראי שמים, וזאת ללא מחלוקות עם בעלה אלא בשלום ומישור, ודעת והשכל, כאמור.
חשוב מאוד שהאשה תתייעץ עם בעלה בכל דבר שעושה, ובכך יש לו ממנה נחת רוח יתרה. והשלום ישכון במעונם. ולכן חשוב שתרד לסוף דעתו בכל דבר, כפי מה שהוא חפץ ואוהב. וכן טבע הוא באשה, שחפצה לקבל הסכמה מבעלה בכל דבר שעושה. ולכן על הבעל להיות החלטי, ברצונותיו. ולכן גם כשקונה לעצמה בגדים, טוב שילך יחד עמה על מנת שיבחרו יחדיו צבעים וסגנון וכיוצ"ב, ובפרט בתחילת דרכם.
עד כה ביאר לנו הרמב"ם הפעולות שצריכה לעשות שיהיה לו נחת רוח ממנה. וכעת מסביר הרמב"ם שגם תרחיק מעליו מה שישנא. הדברים אמורים הן לענין מאכלים, הן לענין נוי וביגוד, הן בענין הנהגת הבית והן בענין ההוצאות הכספיות שלא תהיה בזבזנית שלא כרצונו וחפצו.
ואעתיק לפניך את דברי הרב פלא יועץ (ערך אהבת איש ואשה בדברים הנוגעים לאשה) והנוהגת בדרכיה כדברי הרב, תזכה בעזרת ה' שיהיה ביניהם אהבה ואחוה שלום ורעות.
וזה לשונו: ביותר יגדל החיוב על האשה לאהוב את בעלה ולכבדו כמלך בגדוד ולירא ממנו ולמלאת חפצו ורצונו בכל כוחה, וכל מגמתה ודעתה צריכה להשתדל לרדת לסוף דעת בעלה ולדעת מה חפצו, ולעשות רצונו כרצונו למען תמצא חן בעיניו. ועיקר האהבה היא אהבת הנפש, תמסור נפשה לסייעו בעבודת השם יתברך שמו, כי זה חלקה. ובמתק שפתיה תדבר אליו אם צריכה להדריכו בדרך טובה, ולנחמו בעת צרתו. ותקום בעוד לילה לעוררו ולעובדו שכם אחד לעבודת השם יתברך שמו. ואין צריך לומר שתיזהר בכל עוז שלא להיות גורמת שיתבטל מעבודת השם יתברך שמו בעבורה, חס ושלום, כי האשה ההיא תישא את עוונה.
מה אדבר, כי לא כל הדעות שוות, רק הכל לפי מה שהוא אדם צריכה להתנהג עמו לפי מידותיו בחן ושכל טוב כדי שיהא זיווגן עולה יפה באהבה ואחוה. חכמות נשים בנתה ביתה (משלי יד א), ואשה יראת ה' היא תתהלל (שם לא ל). כי מלבד שצריכה להיות צנועה, כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה, יד), למען לא תחטיא את האנשים בעיניים ובלב. וצריכה להיות מתקשטת לבעלה וזהירה בנקיות וטהרה, ובסדר ההוצאה הכספית, ותהי נושאת חן בעיני בעלה.
והנה אשה אשר בחיק ירא אלקים תינתן, ומה גם אם תמצא תורה וגדולה, הא ודאי פשוט שתכבדנו ותאהבנו אהבה עזה. אמנם ביותר צריך לזרז לאשה שנפל בחלקה איש קשה במידותיו ובדעותיו, נבזה וחדל אישים, חסר כל טוב. לא משום זה יקל כבודו בעיניה ותבוז לו בלבה, חס ושלום, רק על כל פנים תזהר בכבודו, כטוב כחוטא, כנקלה כנכבד, כי דבר המלך מלכו של עולם עליה, ומה לה במחשבות הקב"ה, כי אלקים מושיב יחידים והוא מזווג זיווגים. על כן כל מה שמוטל עליה לעשות, תעשה. הא למה זה דומה, לאיש אשר המלך חפץ ביקרו ועשאו משנה למלך, שכל העם חייבים לנהוג בו כבוד, אפילו אם הוא איש צרוע או זב, כן הדבר הזה. וכמו שנזהרת האשה במצוות נדה חלה והדלקת הנר, כן תיזהר בכבוד בעלה, כי כן ציוה לה המלך, ויגדל שכרה כאשר מעשיה מוכיחים שעושה הדברים לשם פועלם ומקיימת גזרת מלכו של עולם.
ואמרו רבותינו ז''ל (תנא דבי אליהו רבא ט): אין לך אשה כשרה בנשים אלא מי שעושה רצון בעלה. וכל הנשים תיוסרנה ממעשה שהובא בש''ס (נדרים סו:) גבי בבא בן בוטא באותה אשה שחלקה כבוד לבעלה והכתה על ראש בבא בן בוטא, ובירך אותה על שעשתה רצון בעלה. על כן כל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן (אסתר א כ).
ויש נשים חסרות מדע, שעושות מריבה עם בעליהן על צרכי הבית שאינו מביא, והוא שטות גדולה. מכיון שאם הבעל עני ואין ידו משגת, דיו צערו ודחקו ובושתו וכלימתו, שמתבייש לגלות לאשתו שאין ידו משגת. וצריכה האשה להיות בעלת שכל ולא תוסיף צער על צערו, אלא אדרבא, תנחמהו בנועם שיח שפתותיה ותאמר לו: אל תצטער על חסרון כיס, כי לא יזנח לעולם ה', ויבואו ימים אשר יש בהם חפץ, שנשבע לחם ונהיה טובים, או יהיה נחת שולחננו מלא דשן לעולם הבא, כי לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות, והעולם הזה הבל וריק, אכול בשמחה לחמך, כי גם על הלחם לבדו יחיה האדם. וכהנה דברים טובים תדבר לו, בחן וחסד, עד שיהא שמח ויתן הודאה על חלקו.
ואם הרחיב ה' את גבול בעלה ואף על פי כן הוא מקמץ בצרכי הבית, או מאחר להביאם מחמת איזו סיבה, מה אכפת לה, את אשר הביא תיתן לפניו ויאכל. האם יוכל לומר לה למה לא עשית לי מטעמים כאשר אהבתי, תאמר לו מאין לי לעשות את אשר לא הבאת. ואם על מלבושים ותכשיטים ותענוגות בני אדם עושה מריבה, גם זה הבל ורעות רוח, כי טוב פת חרבה ושלוה בה (משלי יז א). ואם השם הגדול שנכתב בקדושה הותר להימחק מפני שלום הבית (נדרים סו:), על אחת כמה וכמה שצריכים איש ואשה למחול ולבטל רצונם מפני שלום הבית. וצריכה האשה לחוש שמא בעלה אינו כל כך אמיד כפי שחושבת היא ואין רצונו לומר לה שאין ידו משגת, או שיש לו טענות מספיקות אחרות שלא למלאת רצונה. לכן לא תדחק את השעה, ולא תעבירנו על דעתו להרבות בהוצאה על כורחו שלא בטובתו.
וכן צריכה האשה לחוש כשבעלה כועס עליה על לא דבר, שמא היה לו שום צער בשוק ומרוב שיחו וכעסו, דבר עד הנה, כפי שאומרים העולם: יכול או לא יכול, עם אשתו מתקוטט. וצריכה לסבול, ולא תכעיסנו ולא תצערנו יותר.
וזה כלל גדול, כי יהיה ריב בין אנשים או בין איש לאשתו, והאחד התחיל, יתגבר השני שלא להשיבו דבר בשעת כעסו מטוב עד רע, אלא ימתין עד יעבור זעם, ואחר שעברו יום או יומיים, אז יוכיחנו על פניו בשלום ובמישור ובלשון רכה, ויאמר לו: מדוע ככה עשית? מה פשעי מה חטאתי כי כעסת עלי על לא חמס בכפי? הייטב בעיני ה'? וכדומה דברים טובים. עושה זאת, אוהב שלום ורודף שלום, והיה שלום בחילו שלווה בארמונותיו. הן הם מקימי עולם. כמאמר רבותינו ז''ל על פסוק תולה ארץ על בלימה (איוב כו ז), שהעולם מתקיים על מי שבולם פיו בשעת מריבה (חולין פט.), כי בזה תהיה המחלוקת עקרה שאינה מולידה.
ואשה אשר נפל בגורלה איש קשה וכעסן, תקבל עליה דין שמים, ותסבול לכפר על נפשה, כי טוב שכרה לעולם הבא. ואשת חיל אשה משכלת, לא תגלה חרפת בעלה ורע מזגו וטבעו לבריות. וקולה לא ישמע, למען לא יתבזה בעלה ולא יוסיף לשנוא אותה על אשר גלתה את חרפתו. כי אז יעשן אפו, וחמתו בערה בו, וכל שכן שלא תגלה לאביה ואמה ואחיה שום דבר מרעתה ודחקה וצערה, כי מה בצע לה בצער אביה ואמה ואחיה, שיצטערו צער בנפש, עוד שאש תוקד בקרבם על צרת הבת, ויעשו מריבה עם בעלה, עד שתהא שלהבת המחלוקת עולה, והאשה ההיא תישא את עוונה, ואוכלת פירות בעולם הזה, שתהא שנואה מבעלה. ויוסיף להרע לה על אשר גילתה דברים שבינו לבינה.
והיותר טוב שלא תגלה כלל כמו שאמרנו, כדי שלא לצערם ושלא ישנאו אותו בלבם, אלא תהיה ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה, ותאמר להם שהכל טוב לה בביתה, ולמצוה תחשב לה שתשמח לב אביה ואמה וקרוביה, וראויה היא שתגן לתן לה אחרית טוב. ויותר שתוכיח אותו היא בעצמה בעת רצון בנועם שיח, בחן וחסד, בודאי עושים פרות יותר, כי באמת אמרו (משלי כה, טו): לשון רכה תשבר גרם. וגם תשפוך נפשה לפני ה' מדי יום ביום, אולי יחנן ה' לה ותפילתה תעשה פירות להחזיר את בעלה לדרך טובה, והיא גם היא תמצא מנוחה.
ומכלל אהבת אשה לבעלה הוא, שתתפלל עליו לפני ה', כי תפלת האשה מתוך שלבה רך ודמעתה מצויה, אם צועקת היא אל ה' מתוך קירות לבה בודאי תפלתה תעשה פרות. וכן צריכה האשה להתפלל על בניה, כי בשלום בעלה ובניה יהיה לה שלום, ומי יחוס עליהם יותר ממנה. ותזהר ותשמר האשה שלא למסור דין על בעלה ושלא להוריד עליו דמעות, דנהי שעליו מוטל יותר לזהר כמאמר רבותינו ז''ל שאמרו: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה, לבוא פורענות על המאנה אותה ומצערה (ב''מ נט.), אבל גם היא תתן אל לבה, שאם רעה תבוא על בעלה, חס ושלום, היא נוטלת חלק בראש ונפשה היא חובלת. וכל העם ישמעו וייראו ממעשה שהובא בש''ס (כתובות סב:) באשת רב פלוני, שהיתה מצפה אל בעלה שיבוא מן הדרך, ואחר ולא בא, והורידה עליו שתי דמעות מתוך צערה, ותכף מת בעלה על ידה, אף על פי שהוא לא עשה עמה רעה ולא נתכוין לצערה. לכן יחרדו בעלים שלא לצער נשותיהם, ותאחזמו רעד לנשים שלא להוריד דמעה על בעליהן, כי אם לבקש רחמים עליהם. וכה יעשו וכה יוסיפו להתנהג זה עם זה בדרך טובים על פי מידותיהם, למען תהיה שכינה שרויה ביניהם בהיות שלום באוהליהם. עד כאן לשונו של הרב פלא יועץ זצוק"ל זכותו תגן עלינו. (וכן יש בספר ''שבט מוסר'' פרק א בסדר הנהגת איש ואשה)
ולאחר שכל אחד מבני הזוג ממלא חלקו כפי דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים בזיווגן, מבטיח לנו הרמב"ם שיהיה ישובן נאה ומשובח. וממילא נלמד שאם ח"ו אין השלום שוכן במעונם, יש לבחון באלו דברים כל אחד מבני הזוג אינו נוהג כשורה, ולאחר שיתקנו יזכו שהשלום ישוב למעונם כבתחילה.
כאשר יש לפנינו שלט המראה על אזור בניה, פירוש הדבר שבכדי שהבנין יצליח, כל מי שלא אמור להיכנס לאזור הבניה, לא יכנס.
גם כשבני זוג צעירים מתחתנים הרי שהם מתחילים בבניית בנין עדי עד. לכן חשוב מאוד שלא יכנסו אחרים לתחום הבניה של הזוג, והדברים אמורים לכולם ובפרט להורים. שעם כל הרצון הרב שלהם לעזור, מכל מקום יש חשש גדול, שכשמתערבים הם רק מזיקים ולא בונים. ונביא דברי הרב פלא יועץ (בערך אהבת איש ואשה, ובערך חמיו וחמותו) שכתב עצה נפלאה להורים כיצד לנהוג עם החתן והכלה.
וז"ל: אביה ואמה וקרוביה של הכלה, אם דעת ותבונה בהם, אף אם הוגד להם רעת הבת כי רבה, יעשו עצמם כאילו לא ידעו כלל, ויקבלו את בעלה בסבר פנים יפות לטובת בִּתם. ואף אם ירצו להשמיע קולם ולהוכיחו על פניו, יבקשו אופן להראות כאילו הקול נשמע מן השכנים, ששמעו בעד החלון, וכדומה.
וידוע שבישישים חכמה ולעולם מן הזקנים צריך שיבוא השכל, ולכן אם ארע שאשת הבן היא אשה רעה, קשת רוח, חיוב על הזקנים לסבול עולה, ולנהלה בנחת בנועם שיח ולא יכבידו עולם עליה. ואם עושה דברים שלא כהוגן ייסרוה בינם לבינה בסתר, ולא יגלו את נבלותה לבריות, רק ישבחוה ויחשיבוה בפני הבריות, וכל שכן שלא יגלו ולא יעשו קטטה עם אביה ואמה, וכל שכן וקל וחומר שישמרו את נפשם שלא יגלו נבלותה לבעלה, שמא ייכנס טינא בלבו ויבוא לשנאתה. ואוי להם לאב ואם אם יהיו גורמים לכך, שהרי השם הקדוש שנכתב בקדושה ציוה הקדוש ברוך הוא למוחקו על המים בשביל לשים שלום בין איש לאשתו (שבת קטז.). ויותר טוב שיסבלו אב ואם אלף רעות ולא ישימו מחלוקת בין איש לאשתו.
ולכן צריכים דעת גדולה, אב ואם, לנהוג בהנהגה טובה עם הבנים והכלות כדי שיהא זיווגן עולה יפה בשלום ובמישור. ואפילו אם יש ביניהם איזה כרכורי והרהורי דברים ישמרו להם מאד שלא יודיעו דבריהם החוצה אל העין, כי זה איוולת וכלימה לשני הצדדים וגורמים לשון הרע ושם רע לנפשם. וכבר מילתי אמורה שאם אינם יכולים לעצור ברוחם להיות בשלום ובמישור, הטוב והישר שלא ישבו יחדיו, והפרוד הנאה להם זו היא חייהם. עכ"ל הרב פלא יועץ זצוק"ל.
לכן לסיכום, על ההורים לכבד את החתן והכלה. וישתדלו ככל יכולתם שלא להתערב בענייני הזוג. ואדרבא ישבחו אותם בפני הבריות וכן יאהיבו חתן על כלה וכלה על חתן. ובכך יזכו לברכת התורה עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו בשלום ומישור יחדיו. ויזכו לבנים ובני בנים ושמחה וטוב לבב בביתם ובבית בניהם. אמן.
