יש חתנים או כלות שאינם מחשיבים את טביעת
העין או את הדעה של הוריהם, ודבר זה אינו חכם.
מאידך, חשוב מאוד שההורים יזכרו,
ההורים אינם מתחתנים, אלא ילדיהם. ולכן צריך רק לתת עצה, אבל לא להיכנס לעובי הקורה, ולהטיל וֶטו בהחלטת בנם לטוב או למוטב.
נקודה זו חשובה מאוד וכדאי
שנרחיב על כך את הדיבור. ונתאר שני אופנים:
אם ההורים מתנגדים שיתחתנו
עם בחור או בחורה שאין לה יראת שמים ואינה צנועה, על הבן/ת לשמוע בקולם. כי בנישואיו עמה גורם להוריו צער ובזיון, ונאמר "ארור מקלה אביו ואמו". וכן מצינו בתורה שציוה יצחק אבינו את יעקב אבינו שלא יקח אשה מבנות כנען מפני שהיו רעים וחטאים עם מדות מושחתות, ולכן אמרה רבקה אל יצחק "קצתי בחיי מפני בנות חת, וישמע יעקב אל אביו ואל אמו" (בראשית כז, מו. שובע שמחות
חלק פרק א הלכה יח, ילקוט יוסף סימן יורה דעה רמ סעיף יז).
אך במקרה שהבחור או הבחורה חפצים
להינשא עם
בחור/ה יראי שמים, וההורים אינם חפצים שיתחתנו עמם, על פי ההלכה אין חיוב לבן לשמוע בקולם (כן פסק הגרש"ז
אויערבך זצ"ל שלמי שמחה, וכן כתב מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א בספר הליכות עולם ח"ח פר' שופטים
סי"ד. עי"ש שהאריך בזה).
ומעשה בבחור מבני העדה האשכנזית,
שהיה חפץ להשתדך ולישא אשה מבנות העדה הספרדית. אבי הנער התנגד לשידוך המוצע
באומרו ששידוך עם בת מעדה אחרת הרי היא בזיון להורי הנער. כשבא הדבר לפני הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הורה ששידוך עם
בת מעדה אחרת אין בה משום בזיון לאב, ואין לנער לשמוע בקול אביו (אורו של עולם עמודים
307-308, שלמי שמחה פרק ג עמוד כד. וכן כתב בספר שובע שמחות חלק א פרק א הלכה ו).
בפרט שבתיקון הנשמות
עסקינן, ופעמים שמתקיים באדם "אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי" (אפילו שהוא לא רואה מזלו
רואה). דהיינו שלבו מרגיש שזה הבן זוג שלו.
ומעשה בבחורה מיוחדת שהגיעה
לפרקה, אך לא מצאה בשום אופן בחור שמתאים לה. בהגיעה לגיל 26 נפגשה עם בחור מעדה
אחרת, ומכל הבחורים שפגשה עד אז, דוקא הוא מצא חן בעיניה ולכן התחתנה עמו. הוריה
לא הסכימו בשום אופן להשלים עם המציאות, ולכן בלית ברירה התנתקו ממנה לחלוטין.
על פי הפסק של הגרש"ז
אויערבך הנ"ל, לא נהגו ההורים כשורה, ובכל מקרה לגופו כדאי להתייעץ עם הרב.
ומעשה בבחורה שנפגשה עם בחור והחליטה שהיא מעוניינת
להינשא לו. מאידך הוריה חשבו אחרת, ולכן אמרו לבתם שבחור זה אינו מתאים לה, בפרט
שהוא גדול ממנה בכמה שנים ואינו נאה כל כך, ואילו היא צעירה וגם נאה מאוד. ולכן כדאי "שתוציא" אותו ממחשבתה. הבחורה נכנסה לחדרה ובמשך כל הלילה התייפחה כתינוקת. למחרת בבוקר הסבירה להוריה שוב, שהיא חפצה בבחור. אך ההורים בשלהם "אמרנו שהוא לא מתאים לך. נקודה!!!".
במשך היום הבחורה התנהלה כביכול כרגיל, אך כל זמן שנזכרה בהחלטת הוריה, היתה פורצת בבכי. הדבר חזר
על עצמו במשך שלשה ימים. לאחר שלשה ימים ההורים נכנעו, ואמרו לה "לא ידענו שאת כל כך חפצה בבחור, אם כך בבקשה מבחינתנו את יכולה להינשא
לו..." וכך היה. הזוג נישא והקימו בית נאמן בישראל, וחיים באושר.
רואים במקרה זה שלִבּה של הבחורה היה שלם עמה
והרגישה בוודאות שזהו החתן שלה וחפצה בו, והקימה עמו בית נאמן בישראל. מי יודע מה היה קורה אילו ההורים היו עומדים על דעתם.
ישנם מצבים שההורים חפצים שבנ/תם יינשא, אף שהבת/ן לא רוצים. במקרה כזה על ההורים רק
להביע את דעתם, ולא כדאי שילחצו על הבן/ת. הדבר יכול לגרום לגרוע ביותר, שיינשאו וזמן קצר לאחר מכן
תיפרד החבילה ויגיעו עד לגירושין, ח"ו. ובמקרה הפחות גרוע (במדה מסוימת) סמוך לחתונה יתבטל השידוך. ואז נגרמת עוגמת נפש גדולה לזוג, להורים, למשפחה ועוד.
המניעים שיכולים לגרום
להורים לעשות זאת, הם לפעמים מניעים אישיים, שמתכבדים מאוד בחתן/כלה המדוברים או במשפחתם. ופעמים שמרוב אהבתם לבנם, חושבים שהשידוך טוב להם, ונעשית "אהבה המקלקלת את השורה".
לכן מומלץ להורים שלא לקבוע באופן מוחלט לבנם או לבתם למי להינשא. אלא רק להעלות את הצדדים לכאן ולכאן ולקבל את החלטת בנ/תם בכבוד.
ומעשה בחתן מופלג בתורה ויראת שמים שהוריו לחצו עליו
להינשא לבחורה מסוימת. והבחור טען, שהבחורה אינה מתאימה לו, ואינו חפץ בה. אך מכיון שהיה בחור עם יראת שמים ועדין נפש, לכן לא המרה את קול הוריו. שבוע לפני החתונה אמר שוב להוריו, שאינו מעונין להינשא לבחורה זו. אך ההורים
בשלהם, אמרו לו שלא להתייחס למחשבות שלו, ושלאחר החתונה כל המחשבות
יעברו והכל יהיה בסדר וכו'. לבסוף הזוג התחתן, ומספר חודשים לאחר מכן, התגרש... (ה' ישמור).
נקל להבין איזו עוגמת נפש
גרמו ההורים הנ"ל לכל אחד מהצדדים. ובפרט לבת ישראל צדיקה וצנועה שכעת נחשבת
לגרושה
ואינה יכולה להתחתן עם כהן, וכן תהיה מחויבת להתפשר על שידוך ברמה פחותה ממה
שהיה מגיע לה בתחילה.
ומכאן הערה למי שלוחצים עליהם: לא מתחתנים אם לא רוצים.
עדיף "לשבור" לפני כן מאשר לאחר מכן.
אמנם גם לאחר חתונה, אפשר להתגרש. אך חוסכים הרבה עוגמת נפש, והוצאות מיותרות, אם עושים מעשה אמיץ ומפסיקים את השידוך לפני החתונה, כשהשידוך אינו מתאים כנ"ל. ואמנם כל מקרה לגופו, כדאי להתייעץ עם רב. אבל
בסופו של דבר ההחלטה היא של הבחור או הבחורה, שהם אלו שיחיו עם הבן/ת
זוגם כל ימי חייהם.
והיה אומר על כך החוזה מלובלין זיע"א "שהקובע בדבר זה הם
אך ורק המחותנים והחתן והכלה, כפי אשר יוטב בעיניהם" (ענבי הגפן עמוד 134).
ומכל מקום כאשר באים להתייעץ עם רב, צריכים להקשיב בדיוק לדברי הרב, ולהיזהר שלא לשמוע מה ש"חפצים לשמוע". דבר זה מצוי כאשר חפצים
מאוד לעשות איזו פעולה, ולא באמת מסתפקים. ורק רוצים הרגשה טובה שרב יסכים למהלך. ולבסוף אם המהלך לא מצליח, תולים את אי ההצלחה בעצה
של הרב...
נקודה חשובה בנושא זה: מי שהתחתן/ה מחמת לחץ של ההורים או לחץ
חברתי אחר. ומיד לאחר החתונה מבין שטעה בהחלטה ואינו חפץ לחיות לעד עם בן/ת זוג זה/ו. אם ברור לו/ה בוודאות (ולאחר התייעצות עם רב) שעשה טעות, כדאי שיתגרש יום
אחד קודם ולא ימשיך אפילו יום אחד נוסף. פעולה זו עדיפה מאשר להמשיך לחיות יחד כמה שנים, ורק לאחר מכן להתגרש. ופעמים שיש כבר
ילדים וגם להם נעשית עוגמת נפש בגירושי הוריהם. ולכן כדאי לחשוב היטב אם להמשיך את
חיי הנישואין, או שמא עדיף להתגרש יום אחד קודם, ולא להגיע למצב בלתי הפיך שיש
ילדים משותפים וכדומה. ובכל מקרה לגופו יתייעץ וישמע לדעת תורה, כאמור.
ומעשה בבחור שכלפי חוץ היה נחמד מאוד ומתחשב בעל מידות
ובעל יראת שמים וכו'. ונפגש עם בחורה והתחתן, אך כבר שבוע לאחר החתונה התגלה פרצופו האמתי איש
בלייעל אלים ובעל עברות. הבחורה בצר לה ברחה לבית הוריה, וכן פנתה לגאון הרב יעקב יוסף זצ"ל בשאלה כיצד לנהוג, האם לנסות לעשות שלום בית
או שמא להיפרד. הרב פסק לה נחרצות, שכדאי שעה אחת קודם להתגרש מבחור זה לפני
שייווצר מצב בלתי הפיך שיהיו להם ילדים משותפים. הבחורה שמעה לעצת הרב
וניצלה מאיש מעללים זה.
ומעשה בבחורה שהתחתנה עם בחור ירא שמים, אך היו לו בעיות נפשיות. אמנם לא היה נצרך
לטיפול תרופתי, אך הבעיה היתה קיימת ומפריעה למהלך
חיים תקין.
מיד לאחר החתונה הבחורה הבינה מיד שנפלה בפח יקוש, והטעו אותה שלא אמרו לה מראש את
הבעיה, אך מאידך עמדה לה מנגד הבושה כיצד תספר לחברותיה שהחליטה להתגרש. מחמת בושה זו, לא אמרה לאיש דבר,
לא להוריה ולא לחברותיה, וניסתה להמשיך במהלך חיים תקין. לאחר שנולדו לה שבעה ילדים, המצב כבר היה בלתי נסבל, ותופעות הלוואי של המחלה של בעלה כבר
התפרצו ביתר שאת ולא יכלה יותר לסבול.
נקל להבין לאיזה מצב נקלעה, והכל התחיל בכך שלא שתפה את הסובבים
אותה למצב בריאותו של בעלה.
לכן העצה במקרים כאלו לשתף
את בני המשפחה וחברותיה וכן להתייעץ עם רב, כיצד לנהוג בכל מקרה לגופו של ענין. ובמקרים מסויימים יש אף
לשקול ברצינות להתגרש שעה אחת קודם. אך אסור בשום אופן להתעלם מן הבעיה.
ראשית נקדים ונאמר שמטרת
פגישה זו היא רק לקבל רושם ראשוני על הבחור/ה. פרטים נוספים בצורה מפורטת יותר יש לעשות
על ידי בירורים.
אפשר לומר לבחור או לבחורה
שיספרו על עצמם, ועל משפחתם, מבלי להגדיר להם בדיוק על מה לספר. בצורה זו אפשר להרגיש מה מספרים ומה
מנסים להסתיר. כמו כן נוכל ללמוד מעט על מערכת היחסים עם המשפחה שלהם. וכן נוכל ללמוד מה חשוב
ביותר בעיני הנשאל, כפי מה שנראה לו החשוב ביותר לספר עליו.
אפשר להציע לבחור שיאמר דבר תורה קצרצר, אך לא חייב (בכל נושא שחפץ, ולא למטרת
בחינה, אלא בכדי לחוש את הסגנון). הדבר תורה יכלול איזה רעיון, הלכה או כל דבר העולה על
רוחו (ובכל אופן כדאי לבחור
להכין משהו מראש). בכך אפשר לראות סגנון הדיבור שלו, הבטחון העצמי שלו. כדאי להשלים את דבריו
ולהוסיף עוד נופך כך שאפשר לערוך שיחה קולחת ותוך כדי הדברים לעמוד מעט על אופיו
של המדבר.
מאידך גם הבחור או הבחורה יכולים לשאול את
ההורה דברים בסיסיים על בנם/תם, וכך גם הבחור או בחורה יכולים ללמוד עוד כמה פרטים על הצד השני.
אגב יש לומר, שאין לבחון
בפגישה זאת את רמת ידיעותיו התורניות של הבחור, דבר זה היה נהוג בשנים קדמוניות,
אך כיום אין הנוהג כך. דבר זה יכול לגרום למבוכה ולחץ לבחור, שגם אם הוא תלמיד חכם
אמתי, יתרגש ולא יענה כהוגן וכו'. אמנם יש מקרים נדירים שהבחור יודע שהוזמן להראות
את ידיעותיו בתורה. אך ברוב המקרים זו רק פגישת היכרות כללית.
ומעשה ברבי יונתן אייבשיץ
זצ"ל שבא חמיו לבוחנו. אז אמר לחמיו גם אני צריך לבחון את כבודו, שאמרו
חז"ל לעולם ימכור כל מה שיש לו ויקח בת תלמיד חכם, אם כן צריך לבדוק אם האב
תלמיד חכם... ולבסוף הסתפקו בהכרות בסיסית...
לא לשכוח לחייך. הבחור או הבחורה נמצאים בדרך כלל במתח, ולכן אינם מתנהגים בטבעיות. על ידי חיוך מרפים את
המתח ומרגישים יותר נעים.
לאחר האירוסין צריכים
ההורים לזכור שהזוג הצעיר ברשות עצמם, ועליהם לבנות יחדיו בית נאמן בישראל.
מכאן ואילך תפקיד ההורים
הוא בשב ואל תעשה, דהיינו לא להתערב בחיי הזוג בשום פנים ואופן!!! נקודה.
פרט זה חשוב מאוד לשלום בית
של הזוג הצעיר. ישנם הורים שמרוב אהבתם לבנם או ביתם מייעצים להם עצות משם ומכאן,
ובפרט במקרים שהצד השני אינו נהוג כשורה.
על ההורים האלו לדעת שכל
עצה היא הרס ולא בניה, מדון ולא שלום. עליהם לעזוב את הזוג לנפשם, לבנות לבדם את
ביתם. ידועים הדברים שאחוז גבוה מהזוגות שמתגרשים הוא מחמת הוריהם שהתערבו בחייהם
של הזוג, ובכך הרסו את חייהם.
זוג שמרגיש שההורים מתערבים
יתר על המדה, עליהם לעשות בחכמה ולהתנתק מההורים בצורה מוחלטת ולהגיע אליהם רק
לעיתים רחוקות. ובדברים אלו כדאי להתייעץ עם רב כיצד ואיך לנהוג. הורים
"קשים" צריכים להפנים שבמו ידיהם הם הורסים לבנם וביתם את חייהם.
ומעשה בבחור מוצלח מאוד בעל
מידות וירא שמים. שאמו היתה בררנית מאוד, וקשת רוח, ולכן מספר הצעות שהציעו לו
נפלו בגללה, ואף שלש פעמים דחקה בו לבטל את השידוך לאחר האירוסין.
הדבר גרם שיצא לו שם של
בחור הססן, למרות שלא הוא היה אשם בדבר. לאחר שהתייעץ עם הרב, המליץ לו שמכאן
ואילך לא יערב את אמו בתהליך הבירורים, וכן שבכל ספק יתייעץ עם הרב ולא יתן לאמו
להכריע.
רק לאחר תקופה ארוכה השתדך
הבחור, והוסכם שלאחר החתונה יתגוררו רחוק מהאם. ההסכם התקיים והזוג זכה להקים יחד
בית נאמן בישראל.
הרי שרק לאחר שהבחור השכיל
לנתק את אמו מתהליך השידוך, הצליח למצוא את בת זוגו ולהתחתן.
ומעשה באם טובה וחכמה, שראתה
שהזוג הצעיר אינו נוהג כשורה בכמה עניינים, ולא עוד אלא גם היה נעזר בכספי האם,
לצורך ההוצאות השוטפות. בצר לה פנתה לרב חשוב שייעץ לה כיצד לנהוג. הרב רצה להבהיר
לה בצורה חדה כיצד להתנהג במצבים אלו ולכן אמר לה בצורה בוטה:
"חיתנת את הבת, מכאן
ואילך פתחי את הכיס וסגרי את הפה"!!!
(ומכל מקום ברור שעל הזוג
לכבד את ההורים מדין כיבוד הורים, הכרת הטוב ועבודת המידות).
