יש השואלים האם עדיף לברר פרטים רבים על הבן זוג
לפני הפגישה, או עדיף להיפגש ורק אם זה מתאים להתחיל לברר?
התשובה לכך היא שעדיף לברר קודם, ורק אחר
כך להיפגש.
ואמנם יש לחלק את הבירורים לשניים. לפני שנפגשים יש לברר בירור בסיסי של התאמה. ורק לאחר
שנפגשים ומבינים שיש התאמה בסיסית, ומעוניינים להמשיך בקשר, יש לבדוק בדיקות
לעומק. מכיון שיתכן שיטרחו הרבה בבדיקות, ולאחר מכן בפגישה ראשונה מגלים שאין הדבר מתאים, והטרחה שטרחו היתה לשוא. ומ"מ אין לוותר מחמת טרחה על בדיקות ובירורים לפני פגישה וכנ"ל, ואפילו אם נמצאים בשידוכים
תקופה ארוכה.
כן מצאתי כתוב בשם החפץ
חיים זצ"ל וז"ל: מנהג העולם בשידוכין להתראות בטרם כל, הוא שלא כהוגן.
כי מהראוי לאחר את ההִתראות אחרי כל החקירות ודרישות שני הצדדים, וכל פרטי הדין
ודברים שבין הצדדים, ואחר כך כאשר כבר הושוו בכל הפרטים, אז יתראו ולא קודם.
עכ"ל. (מבקשי תרה כרך ד קובץ א עמוד סד. ומדברי הרב זצ"ל משמע שיש לברך
לעומק עוד לפני שנפגשים, ואשרי מי שעושה זאת, שבכך חוסך פגישות מיותרות).
דבר טוב לברר לפני כן
כאמור, הן בגלל שזה חוסך צער כשנפגשים ולא מתאימים, והן בגלל שיתכן ולאחר
פגישה, יהיו 'מהופנטים' מאופי או יופי, ולכן כבר לא ירגישו צורך לברר, או שיבררו לא באופן מעמיק.
יש אנשים שלא אומרים את
האמת כשמבררים אצלם. או בגלל שלא רוצים לקלקל, או שנגועים בענין. לכן העצה לברר
לפחות אצל שלשה.
אם נקודה מסוימת חזרה על
עצמה אצל שלושתם סימן שדבר זה אמת. ודבר שלא אמרו שלושתם, ודאי שאין את השבח הזה.
כגון ששלושתם שיבחו על מידות, סימן שהוא בעל מידות, וכן להיפך אם שלושתם שיבחו על
דברים אחרים ולא הזכירו מידות, סימן שאינו בעל מידות (כפי שיבואר גם להלן).
דבר נוסף, מכיון שעל פי רוב
רוצים לסייע, יש להוריד מהשבחים שמספרים אחוז מסוים.
בדרך כלל אנשים מרבים לספר
על הנקודות החיוביות של הנשאל. יש לשים לב למה שלא אומרים. דברים מסויימים ידברו
עליהם באריכות, ואחרים ידברו בקיצור. סימן שנקודה זו יתכן והיא חלשה שם. הדבר מצוי
שמהללים בכל העניינים אבל לא בענין המידות...
ומעשה באב שהתייעץ עם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל על חתן שמהללים אותו שבקי גדול בתורה,
אך אף אחד לא שיבח אותו בענין המידות.
פסק הרב: "אל תיגשו לזה!"
שאל האב: "אבל הוא מצוין ומתמיד עצום, והתורה מעדנת את המידות!"
"אמת", ענה, "התורה מעדנת את המידות, אבל תורה בלי מידות
טובות אינה תורה!"...
ואם אינה תורה, איך תעדן... (ישא ברכה עמוד 185).
ישנם אנשים שלא רוצים לדבר
באופן ישיר על משהו, מכיון שאינם חפצים שידע הצד השני, שדיברו דברים שליליים. לכן
עלינו להיות ערניים ולשים לב לרמזים. למשל בבחור שחלש בלימוד, יש שיבחרו לומר
"הבחור אינו מופלג בלימוד...".
ככל שנשאל יותר פרטים,
נבחין בדברים שהנשאל משיב באופן מידי לבין דברים שהוא מעט מתפתל או מגמגם בהם. יש
לשים לב לדברים אלו, ולאחר מכן לשאול על נקודות אלו אצל אחרים, ולראות אם התגובה
חוזרת על עצמה, זה אומר שנקודה זו חלשה.
ראשית אפשר לשאול על המצב המשפחתי. כמה אחים,
ובאיזה מקום ביניהם נמצא/ת המשודך/ת ואם יש נשואים ואם כן מי הם המשפחות וכן סגנון של בית וסגנון של בחור/ה. איזו מנטליות יש להם.
שמרני, פושר, מודרני וכדומה. האם סגנון
מופנם או שמח. שקט או דברן. לשאול בנושא המידות. אם אפשר לבקש דוגמא למדה טובה.
לפעמים בין השורות מגלים דברים מעניינים...
על הבחור, חשוב לשאול רמת
ההתמדה בלימוד התורה בסדרים ומעבר לסדרים, בשבתות ובחופשים, וכן יראת שמים בקיום
המצוות והתפילות. ואצל בחורה יש לשאול בנושא הצניעות (סגנון לבוש, ארוך קצר צמוד
וכיוצ"ב, מטפחת או פאה וכו') יראת השמים, הסגנון (פתוח סגור, שקטה דברנית
וכו') והמידות (ותרנית מתחשבת, מפרגנת,
שמחה וכו') ועוד.
כדאי לברר לפני כן מה הצד
השני מחפש, מכיון שבאופן כזה, אפשר לקבל הסתכלות ברורה יותר, האם מתאימים. וכן
כדאי לפני כן לברר אם לצד השני יש דרישות כספיות מיוחדות.
עצה טובה, מומלץ לבקש שיספרו כמה שיותר דוגמאות מחיי היום יום.
אמרו חז"ל (פסחים מט:) לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם, ישא בת גדולי הדור (צדיקים ואנשי מעשה - רש"י). לא מצא בת גדולי הדור, ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות, ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה, ישא בת מלמדי תינוקות. ואל ישיא בתו לעם הארץ שאינו מדקדק במצות.
הרי לנו שחז"ל החשיבו
מאוד את המשפחה של בני הזוג. וכדאי לקחת את זה בחשבון. ומכל מקום למדנו ממה שאמרו
"ישתדל" ולא קבעו בזה מסמרות, ללמדנו שאם משתדל ולא מצליח, הרי שעליו
להוריד את הציפיות ולהתפשר (שלמי שמחה בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל). וכן כמובן שיש לבדוק את
השידוך בעצמותו ואין כוונת חז"ל שהיחוס יבוא על חשבון זה.
ישנם מקובלים שבודקים
בשמות. דעת מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א שאין להתייחס לחשבונות אלו (מעין אומר ח"ח פרק ג
סימן ה). וטעמו ונימוקו עמו מכיון שישנם כמה שיטות, שסותרות אחת את השניה, לכן אין
להתייחס לאף שיטה. ואם היו בודקים בשיטות אלו, האבות והאימהות הקדושים לא היו
נישאים, שלא מתאימים (וכן כתב בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל בספר שלמי שמחה שלא להתייחס לשמות).
יש הנזהרים שלא לישא אשה
ששם אביה כשם החתן, משום שכך כתוב בצוואת רבי יהודה החסיד. ויש פוסקים שכתבו שאין
לחוש לכך מכיון שלא כתב זאת אלא לבניו ורק לשעתו.
ומ"מ אם מוסיפים לחתן
שם, רבו הפוסקים שכתבו שאין בזה חשש (כן כתב בספר הליכות עולם חלק ז' עמוד רכא וז"ל: יש מקפידים שלא ישא אדם אשה ששמה כשם אמו, וגם לא ישא אשה ששם אביה כשמו, ואם רואה שהזיווג מתאים מבחינת מדות טובות ויראת שמים, יוסיף החתן שם על שמו, כגון אם שמו ראובן, ושם חמיו ראובן, יקרא שמו חיים ראובן, או רפאל ראובן, וכיוצא בזה, ויוחזק בשמו החדש שלשים יום, ואז יוכל לישאנה. וכן אם שם הכלה כשם חמותה, תוסיף הכלה שם על שמה, כגון ששמה שרה, ושם חמותה שרה, תוסיף שם, ויקרא שמה רות שרה, או לאה שרה, וכדומה, ויקבל ברכת גדולי הדור לנישואיו, ואז אין כל חשש בזיווג זה ועיין באריכות בספר שלמי
שמחה עמוד לז. ושם בעמוד מב בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל פעמים הכריע שאין
להקפיד על צואת רבי יהודה החסיד. וראה באורך בשובע שמחות חלק א פרק א הלכה ד).
בענין שינוי השם בשידוכים
היה מורה הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאף אין צורך לחכות שלשים יום, אלא די
שמכאן ואילך יחליט הוא ומשפחתו שמכאן ואילך יקראו לו שם חדש (שלמי שמחה פרק ה עמ' מה).
ודעת מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א שנכון שהחתן
יוסיף גם במסמכים הרשמיים וכן בעלייתו לתורה בעשיית מי שברך, עד שיתפרסם הדבר
לפחות ל' יום קודם החופה, וכן תעשה הכלה ששמה כשם חמותה (שובע שמחות חלק א פרק א הלכה ד).
ואם החתן והכלה לא שמו ליבם
לדבר זה שישנם שמות דומים, כתבו הפוסקים (בספר יעלזו חסידים לבעל הפלא יועץ, ובשדה חמד
מערכת חתן וכלה אות ה, ובשו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סימן ז) שאין לעורר אותם על כך
שהזיווג משמים ולכן נעלם מהם דבר זה. וז"ל: כי עניני הזיווגים נגזרים מן השמים, וכאשר נגזר מן השמים, הקדוש ברוך הוא מגלגל שלא יהיה להם ידיעה מזה ומזדווגים. ולכן אין לגלות להם. ולא תאונה אליהם רעה כי שומר פתאים ה'. ע"כ. (שו"ת יביע אומר חלק ב אבן העזר סימן ז).
ומעשה בחתן ששמו אברהם שהתארס
בשעה טובה ומוצלחת. הזוג קבע תאריך לחתונה, ושבוע לפני החתונה, פגש בו חברו, ושאלו
כיצד הוא מתחתן עם בחורה זו, שהרי שמו כשם אביה?
החתן השיב שלא שם לב לדבר.
אך מעתה נפשו היתה עגומה ולא ידע כיצד לנהוג.
החתן הזדמן לבית כנסת
בגאולה שבירושלים, שהיה שם המקובל רבי יעקב מוצפי זצוק"ל. כששמע הרב
ששם החתן כשם חמיו, החל לאמר "אוי אוי אוי, רבי יהודה החסיד"...
כעבור יומיים הזדמן החתן
לברית מילה שהיה שם הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, כשיצא הרב מהברית יחד עם הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, שאל החתן את
שאלתו.
פנה חכם בן ציון לרבי יהודה
"מה אומר כבודו, נאמר לו להוסיף שם"?
כשהשיב רבי יהודה צדקה
בחיוב, אמר חכם בן ציון לבחור, "קח עשרה, ויעשו לך מי שבירך. ואם קוראים לך
למשל אברהם, יאמרו מעתה לא יקרא שמו אברהם, אלא רפאל אברהם, ושיהיה במזל
טוב".
הבחור עמד נדהם, שהרי הרב
לא מכירו, ואיך ידע ששמו אברהם...
הבחור עשה כהוראת הרב
והוסיף שם, והתחתן בשעה טובה ומוצלחת, והקים משפחה לתפארת.
והיינו אבי החתן ואבי הכלה, אף על פי שבצוואת רבי יהודה החסיד מזהיר על זה, מהגמרא מוכח שלא חששו לכך, ולכן כל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. וכן מותר לשני אחים לישא שתי אחיות, ואין מקפידים בזה על צוואת רבי יהודה החסיד. וכן מותר לישא אשה שניה ששמה כשם אשתו הראשונה, אך יעשו שינוי השם. (שובע שמחות חלק א פרק א הלכה ח. וכן כתב בספר חופה וקידושין עמוד כט).
אמנם ברור שכל ישיבה או
מוסד חינוכי לבנות, מחנך ומרגיל את הלומדים שם לסגנון מסוים. אך יתכן שמי שלומד
במוסד חינוכי שעל פניו אינו בסגנון שאנו מחפשים, דוקא הוא מאוד מתאים לסגנון שלנו.
וידועה המימרא האומרת "איני מחפש ישיבה, אלא חתן". דהיינו אני לא מחפש
לבִּיתי מישיבה מסוימת דוקא, אלא מחפש חתן שיתאים לבִּיתי. והוא הדין לגבי סמינרים
לבנות.
ומכאן שלא כדאי להיגרר אחר
סטיגמות של ישיבות או סמינרים. ואם מציעים הצעה שחושבים שהיא הצעה טובה ומתאימה,
כדאי לבדוק אותה לעומק ולראות אם באמת מתאימה לנו. שאם לא כן אנו מורידים בצורה
משמעותית הרבה הצעות שיכולות להיות לנו טובות. פעמים שהסיבה לכך שאנו נגררים אחרי
סטיגמה היא, שאנו חושבים מה יגידו החברים או המשפחה שלקחנו חתן או כלה ממקום לימוד
פלוני. וצריך לזכור ששלב זה של חוסר נעימות הוא רגעי, אבל לאחר מכן זוכים לבן או
בת זוג מיוחדים המתאימים לנו מאוד. ובפרט שישנה אפשרות שלא לפרט בדיוק את כל
הפרטים.
ומכאן גם להיפך. פעמים
שמציעים לנו שידוך ממוסד חינוכי שיש לו שם טוב. ומיד אנו קופצים על ההצעה, כמעט
מבלי לבדוק שהרי אנו יודעים שנתכבד מאוד אם החתן או הכלה שלנו למדו במקום פלוני.
במקרה זה צריך גם להיזהר שלא להיגרר אחר סטיגמה, מכיון שיתכן שבמציאות החתן או
הכלה האלו אינם מתאימים לנו.
חשוב לזכור פעמים שלהורים לא נוח ואינם מתכבדים בשידוך שיכול שהוא מאוד
מתאים לנו. לכן צריכים להיות ערניים, ולבדוק היטב אם שידוך שמציעים יכול להיות
מתאים, למרות שאינם מתכבדים בו (ודי למבין).
כדאי ומומלץ לשאול ולבדוק
אם החתן/ה
בריאים. וכן לברר לגבי מצב בריאותם של בני המשפחה, וכל שכן בחתן או בכלה עצמם. בתחילה
יש לשאול זאת דרך השדכנית. אפשר לבדוק זאת על ידי בירור אצל ידידים המכירים וכן שכנים וכדומה.
הבא להתקשר בשידוכין, אסור
להעלים מהצד השני חסרונות ופגמים עקרוניים אף על פי שלא נשאל לגביהם מצד איסור
אונאה, אבל פגמים שאינם עקרוניים אינו מחויב לגלות מעצמו, אלא אם כן נשאל בפירוש
שאז מחויב לומר אמת (שובע שמחות חלק א).
משודך הסובל מחולי פנימי כך
שצריך ליטול תרופות או לעבור טיפולים רפואיים בקביעות, מחויב לגלות זאת לצד השני.
אולם מי שחלש בטבעו או שצריך להימנע מאכילת מאכלים מסויימים, אינו צריך לגלות
הדבר.
וכמו כן מי שסובל מבעיות
נפשיות ונוטל תרופות, מחויב לגלות זאת לצד השני. ואם נתרפא מחוליו וישנה קביעת
רופא שרושם המחלה חלף ועבר לו, אין צורך לגלות (בית חתנים פרק ב).
ומכיון שיש בדברים אלו הרבה
פרטים, יש להתייעץ עם רב בכל מקרה לגופו. ואם צריך לספר ולא סיפרו ולאחר מכן
הדברים מתגלים, הדבר יכול לגרום לבעיות חמורות של שלום בית (ואם חס ושלום מגעים עד כדי
גירושין, הבעיה של החולה מתעצמת שכעת גם נקרא גרוש).
בחסרונות שצריך להודיע, אין
חייב להודיע מיד אלא לאחר שהכירו ונתרצו זה לזה (מעין אומר חלק יא פרק ג
סימן יג עי"ש שלא היה ממש חולה והצריך להודיע לפני החתונה).
הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה מגדיר את
החובה לספר על בעיה רפואית לפני, שבדבר שלא מפריע לתפקודו השוטף אין חובה לספר,
ובדבר שיש מום משמעותי יש לספר זאת עוד לפני האירוסין. ולכן הורה לבחור שלא היה
שומע באוזן אחת שאינו חייב לספר על כך. וכן הורה לבחור בעל אופי טורדני שאין צריך
לספר על כך. אבל באופן כללי היה מייעץ שבכל חסרון (שאינו משמעותי) ירמזו זאת קודם השידוך, כדי
שאחר כך יוכל הצד שיש בו את הפגם לומר הלא ידעת מהפגם שהרי רמזתי לך, אלא מאי לא
רצית לשמוע, אם כן אתה שהוא שרימית את עצמך.
והיה נוהג לומר שאחד הדברים
המפריעים ביותר לשלום בית בין איש לאשתו הוא ענין הרמאות. אם צד אחד מוצא שהצד
השני רימהו באיזה פגם או חסרון, זה סכנה לשלום הבית. ובאמת החרון אף וההרס של שלום
הבית, אינו נובע מעצם הפגם או החיסרון שנמצא בצד השני, אלא מההרגשה שהצד הראשון
מרגיש שרימו אותו (שלמי שמחה פרק ו).
מעשה בבחור שהיה לוקח כדורים. משפחתו לא גילתה זאת, ולא נודע הדבר למשפחת הכלה. מיד לאחר החתונה הבחור החל מדבר דברי הבל ולהתנהג בצורה מוזרה ביותר עד שכבר בתוך ימי ה"שבע ברכות", הבחורה הבינה שישנה בעיה
רצינית והבחור לוקה בנפשו. לצערה הרב, הורי החתן אינם אנשים ישרים, ולא עוד
אלא גם אכזריים. וכאשר פנתה לאב החתן בטענה שרימה אותה ולא גילה לה על הבעיה
הנפשית של בנו, "הסביר" האב, שהוא מבין שהוא היה צריך
להוציא את הבן לשידוכים בעוד כמה חודשים. ובמקום להתנצל ולעזור לה להוציא מהבן גט,
האב הרים ידים כביכול שאין באפשרותו לעשות דבר, ונתן לבחורה המסכנה להתמודד לבד,
מול הבחור החולה, עד שיתן לה גט.
מכאן תוכחה מגולה לאותם
הורים או בחורים או בחורות שיש להם בעיות משמעותיות, נפשיות או אחרות, שבשום
אופן לא יסתירו מומים אלו, שדבר זה גובל ברשעות ממש. וכל שכן שלאחר החתונה, צריכים
אנשים אלו שיש להם בעיה, לשחרר את בת זוגם מכבלי העיגון בקלות ולא לעשות בעיות או
לדרוש כספים בתמורה לגט, או חס ושלום לברוח. והאלוקים יבקש את הנרדף, וה' ישלם
גמולם בראשם לאלה שמתאכזרים לאנשים תמימים וישרים ומפילים אותם בפח. ודי למסכנות
האלו שבגיל צעיר כל כך, הם כבר
גרושות, וממילא קשה להן למצוא שידוך טוב. ואמנם הכל הוא מפלאות תמים דעים. אלא
שמגלגלים חובה על ידי חייב.
בבני אשכנז יש הרבה הנוהגים
לבדוק התאמה של הדם בין בני הזוג על ידי ארגון "דור ישרים". בכדי למנוע חס
ושלום בעיה של מומים אצל הוולדות הנולדים (ראה בשו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן קא). אצל בני ספרד לא נהוג לבדוק זאת כיון שעל פי
רוב ככל הפעמים אין בעיה בסוגי הדם, למעט קצת אנשים שבכל זאת חוששים.
לגבי תסמונת-דאון, אם אצל אחד מהאחים יש דבר זה, עד כמה שמפורסם כיום בדעות
הרופאים הגדולים בעולם, בעיה זו אינה תורשתית. ועל פי רוב נגרם מעיבור מגיל מבוגר של
האם.
ובכל דבר לגופו של ענין
כדאי להתייעץ עם מומחים בדבר.
מי שידוע לו על חסרונות
שישנן בחתן או בכלה (אותם חסרונות שהיו מחויבים להודיעם לצד השני כנזכר לעיל), ומשער בדעתו שאילו היה
הדבר ידוע לצד השני, לא היה מתרצה לשידוך, רשאי לגלות לו בתנאים דלקמן, ואף חייב
בכך אף על פי שלא נתבקש לחוות דעתו. והמונע עצמו מלגלות עובר על לאו "דלא
תעמוד על דם רעך" (חפץ חיים הלכות רכילות סוף כלל ט בציור שלישי סעיפים ד-ו, שובע שמחות חלק
א פרק א הלכה ח, בית חתנים פרק ב הלכה י).
וכן אם נשמע על הבחור/ה שיש
בו אפיקורסות או שנתפס לפריצות ח"ו, צריך לגלות זאת לצד השני (בית חתנים שם הלכה יא).
ואם ידוע לו שהבחור/ה עבר
עבירה גדולה בנערותו, אם לא נשמע מאז על הבחור/ה זה מאומה והוא עוסק בתורה, אין
לגלות זאת לשואל. ואם נראה לו שהשידוך הגון, רשאי גם כן לייעץ לכתחלה שיקחו אותו
לחתן (שו"ת
מנחת יצחק חלק ו סימן קלט).
בכל מקרה שמותר לגלות חסרון
היינו בתנאים דלהלן, ואם חסר אפילו אחד מהם אסור לגלות דבר:
שיתברר אצלו בודאי שדבר זה
הוא בכלל חולי הגוף, או שמעשי החתן גובלים באפיקורסות.
שלא יגדיל ענין המחלה או
הרשעות יותר ממה שהם.
שיתכון לתועלת המחותן ולא
מצד שנאת החתן.
צריך שיתבונן מתחילה אם
תבוא תועלת מדיבורו. ואם הוא משער שהצד השני לא ישמע לו ואף על פי כן ישתדך עמו לא
יספר לו דבר.
וצריך שידע הדבר מעצמו, אבל
אם לא ידע את דבר החסרון או החולי מעצמו אלא שמע מאחרים, אין לגלות, אלא אם כן הוא
משער שהצד השני לא יעשה דין מעצמו לבטל את השידוכין אלא רק יחוש ויחקור אחר זה
היטב.
ואם החסרון בחתן הוא מצד
מיעוט חכמת התורה שיש בו, אין לגלות זאת למשפחת הכלה. וכל שכן אם החתן הוא איש תם
שאינו חריף להבין ערמומיות של בני אדם.
(חפץ חיים שם בבאר מים חיים
אות ח סעיפים ה-י, בית חתנים פרק ב הלכה יד, טו).
יש לברר היטב מה היתה הסיבה
של הביטול. מצוי מאוד שכל צד יסביר שהצד השני היה בעייתי והססן ולכן אותו צד שני ביטל. או שאומרים שהם עצמם
ביטלו וזאת בגלל שמצאו אצל הצד השני פגם גדול. לכן כדאי גם לברר אצל הצד השני מה
הסיבה שהתבטל השידוך הקודם. אין בזה בושה, וצריך להיזהר ולבדוק היטב שחס ושלום לא יפלו בפח
יקוש.
והיו כבר כמה שידוכים
שהתבטלו בגלל בעיות אמיתיות. ובכדי שלא להשאיר רושם לא טוב, שיקרו ואמרו לכל,
שהיתה בעיה של "דור ישרים" וכדומה.
לכן צריך לברר דבר זה היטב
היטב.
הסיבה הכי נפוצה היא, שאחד
מבני הזוג הסכים לעשות אירוסין מחמת לחץ חברתי של ההורים או ידידים. ובשלב מתקדם
הבין שהוא עתיד להתחתן עם מי 'שאינו' חפץ לחיות עמו, ולכן אזר אומץ והעלה את הבעיה, והשידוך נדחה.
ומעשה בבחורה שנפגשה עם בחור
שהיה מוצלח ונחמד אך לא התחברה אליו כלל. התייעצה עם אנשים שאמרו לה שזה יבוא לאחר מכן (אך כפי שהסברנו היה חסר לה
גם את החיבור הבסיסי, מה שקוראים היום,
"הקליק", מציאת חן בסיסית). הבחורה הסכימה להתארס עם הבחור. אך לא היתה שלמה עם כך, שעומדת להתחתן עם אדם שאינה מתחברת אליו כלל.
בכל פעם שהיה מתקשר אליה היתה מרגישה מעמסה
נפשית, ולא היתה שמחה כלל לשוחח עמו. ממש סמוך לחתונה, אזרה אומץ ודברה
עם רב שקשור למשפחה. הרב הבין שישנה בעיה רצינית, ואמר לה שאם היא רוצה הוא מוכן
לעשות את כל הפעולות על מנת להפסיק את השידוך. הבחורה הסכימה ואף היתה חפצה בזה
מאוד. הרב עשה את כל הפעולות, התקשר להורים של החתן והסביר להם את הבעיה וביקש
שלא יקפידו ויבינו שזה לטובת בנם, שלא יקרה חס ושלום מצב שיתחתנו וזמן קצר לאחר מכן
יתגרשו. ההורים והחתן קיבלו את הדברים בהבנה והשידוך התבטל.
סיבה נוספת שיכולה להיות היא שמוצאים
בצד השני דבר שאילו היו יודעים אותו מראש לא היו נכנסים לשידוך זה. פעמים מוצאים
בעיה של חולי ולקיחת כדורים ותרופות באופן קבוע. ופעמים שמגלים שהבחור או הבחורה הציגו את עצמם ברמה רוחנית גבוהה, אך למעשה היתה זו הצגה
ולמעשה הם אנשים ירודים מאוד. פעמים מגלים שיש להם בעיה מסוימת במשפחה של עבריינות
או אלימות או הורים גרושים ועוד כל כיוצא בזה.
אגב נאמר, שהורים גרושים
אינם בהכרח סיבה לבטל. יש לברר את הדבר והאם השפיע על הילדים ועד כמה וכו'. שיש
הרבה ילדים להורים גרושים שנישאו והצליחו לתפארת.
מכאן שהורים שיודעים שיש לבנם או ביתם בעיה רפואית, יודיעו זאת לצד השני (כפי שיורה להם רב מתי
להודיע לפי רמת הבעיה שהגורמת לחוסר תפקוד בחיי היום יום כאמור לעיל) בכדי למנוע מהצד שלהם וכן
מהצד השני עוגמת נפש גדולה, וקפידות ואי נעימות.
סיבה נוספת שיכולה להיות היא שיש לחתן
או לכלה פחד מפני הבאות ("רגליים קרות"). זה סוג של בעיה פסיכולוגית מצויה, שאנשים
צעירים שלא הספיקו להתמודד עם החיים, מפחדים להכנס למהלך של התחייבויות. הן מבחינה
כספית, הן מבחינת ניהול בית, הן מבחינת התחייבות לאדם
זר ועוד. במקרה זה, הצד הבעייתי פשוט אינו מסוגל מבחינה נפשית להכנס תחת חופה
וקידושין.
יש לדעת שאת הבעיה הזאת אפשר לפתור.
הן על
ידי שההורים נכנסים לעובי הקורה ולוקחים עליהם את האחריות הכספית בתחילת הנישואין. וכן על ידי שיחות עם רבנים שהמשודך מקבל מהם, וכן על ידי מספר שיחות עם
פסיכולוג (ירא שמים) המומחה בתחום.
חתן או כלה שיש להם בעיה
זו, עדיף לדחות את החתונה במספר שבועות או חודשים עד שיטפלו בבעיה, מאשר לדחוק
בהם, על
ידי
שאומרים להם שהכל יסתדר ויהיה בסדר וכו'. ואז לוקחים סיכון גדול, שלא יכלו לעמוד במעמסה
הנפשית ולא יתפקדו לאחר החתונה, וח"ו יצטרכו להתגלגל לתהליך של גירושין, שיביאו עליהם 'אות קין' ויחשיב אותם כביכול כשידוך סוג ב.
