ברוב קהילות יוצאי אשכנז
וחלק מסוים מבני עדות המזרח נהגו שלאחר שנתרצו המשודך והמשודכת להינשא וסוכמו
ההתחייבויות הכספיות בין הוריהם, לקבל קנין מהחתן והכלה על התחייבותם להינשא,
ובנוסף לזה כותבים שטר תנאים בין שני הצדדים.
בשטר התנאים נהגו לכתוב
שמתחייב זה לישא את זו, וזו להינשא לזה תוך זמן מוגבל, וכמו כן לפרט את
ההתחייבויות הכספיות של הורי קרובי שני המשודכים, ושהצד שיחזור בו מהשידוך או
אפילו מאחד התנאים, יחויב לשלם קנס מסוים כפי שיסוכם ביניהם מראש, לצד השני.
אולם חלק גדול מבני עדות
המזרח, לא נהגו להתחייב לא על ידי קבלת קנין ולא על ידי כתיבת שטר תנאים, ומסתפקים
בסיכום על פה על ההסכמה להינשא ועל ההתחייבות הכספית של כל צד. והבא להתקשר בקשרי
השידוכין ינהג בזה כפי מנהג אבותיו, ואם ישנם חילוקי מנהגים בין שני הצדדים, יראו
לוותר האחד לשני והכל לפי הענין, ואיך שינהגו יש להם על מה שיסמוכו.
ומה שלא נהגו בעדות המזרח
לעשות שטר תנאים משום, שלא רצו לכתוב שטר מחשש שלא יוכלו לעמוד בכל התנאים ובפרט
בתנאי הממון שחושב שישיג כך וכך ולבסוף אינו מגיע לכדי זה.
ולכן מי שלא נהג במנהג זה
עדיף לייעץ להם שלא יעשו שטר תנאים דעינינו הרואות שעל כל סיבה קלה מבטלים שידוך,
אם בגלל עניני כבוד ואם בגלל אי עמידה בהתחייבויות וכדומה. ולכן עדיף שלא יעשו
קנין ויסכמו התנאים על פה.
הנוהגים בשטר תנאים, רצוי
שימלאו את כל הפרטים והתנאים בשני העתקים.
יש נוהגים לקרוא את שטר
התנאים בקול רם, ותוך כדי קריאת תיבת וקנינא, או לאחר קריאת כל נוסח השטר, מקבלים
קנין סודר מאבי החתן ומאבי הכלה, ואחר כך חותמים על השטר שני עדים כשרים, ואין
צורך בחתימת ההורים שהרי נתחייבו כבר על ידי קנין. ויש הנוהגים לקבל קנין רק מהחתן
והכלה. ויש הנוהגים לקבל קנין מהחתן ומאבי הכלה (בית חתנים פרק ג הערה ג.
שובע שמחות חלק א. נוסח שטר התנאים נמצא בסוף הספר).
ישנם הורים שנפגשים בוורט
וסוגרים ביניהם את כל "התנאים", מה וכמה כל אחד נותן (ויש שנפגשים לפני כן והכל
לפי הענין). כדאי לרשום כל פרט ולו הקטן ביותר ובכך חוסכים לאחר מכן אי נעימויות
ומתחים. אצל בני ספרד לא נהוג לעשות שטר תנאים, ואם חפצים יכולים להסתפק ברשימה,
בלי לחתום על כך, אלא רק למען הסדר הטוב. בתחילה נפגשים כולם לאחר מכן הזוג יוצא
וכשסיימו ההורים את התנאים, הזוג חוזר. במעמד זה גם קובעים בדרך כלל את התאריך
המשוער לאירוסין ולחתונה. בדרך כלל מחלקים רק מיני מתיקה עוגיות ושתיה וכדומה. וכן
יש השותים גם לחיים, ומאחלים אחד לשני מזל טוב. מפגש זה עושים בבית הכלה.
אם עושים מפגש זה בשעה
מוקדמת יחסית, לאחר שהסתיימה הפגישה בין ההורים על הצד הטוב. יש המתקשרים לחברים
וחברות ומגיעים להגיד מזל טוב. ויש אף המתכננים זאת מראש על מנת שיגיעו החברים
מהישיבה וכן קרובי משפחה. ויש שעושים מפגש זה עד השעה המאוחרת של הלילה, ולכן לא
מזמינים לאחר מכן חברים ומשפחה. אלא משאירים זאת לחלק של האירוסין. ויש שעושים
וורט ואירוסין יחד. דהיינו שההורים נפגשים בשעה מוקדמת ולאחר מכן מגיעים החברים
והמשפחה ומסתפקים בכך שייחשב גם כאירוסין. בכל אופן יש לזכור שהוורט והאירוסין
אינם חתונה ולכן לא כדאי להשקיע הרבה כסף בזה. עדיף לשמור את הכסף לזוג הצעיר
שזקוק לאחר החתונה לכסף יקר זה.
יש המביאים לכלתם ביום האירוסין וביום החתונה מכתב הכתוב בנעימות. ומנהג
יפה הוא לחזק את הקשר ביניהם (לעת מצוא עמוד 201).
את האירוסין עושים הורי
הכלה. יש המסתפקים לעשות זאת בביתם כאמור לעיל ויש השוכרים אולם. לאירוסין מגיעים
החברים והמשפחה. הורי הכלה קונים לחתן לאירוסין ש"ס והורי החתן קונים לכלה
תכשיטים (לא פרטנו אלו תכשיטים, מכיון שיש בזה כמה מנהגים וכל אחד יעשה כמקובל
אצלם).
בדרך כלל לאירוסין מגיעים
הרבנים של שני הצדדים. ונאמרים דברי תורה בשבח החתן והכלה.
ואלו הנותנים לחתן ש"ס
ושעון, לרמוז לו שאם ינצל את הזמן יזכה לסיים את הש"ס...
אסור לבטל שידוכין מפני
הבושה והנזק שיגרם לשני וגם מעצם איסור הפרת ההתחייבות, ויש מגדולי הקדמונים
שהחמירו מאד בדבר והטילו חרם על מי שמבטל שידוך. ואפילו אם לא עשו קנין ולא כתבו
שטר תנאים, כל שסוכם בין המשודכים להינשא זה לזה.
והבא בכל זאת לבטל השידוך
מאיזו סיבה שהיא, אם כתבו בגמר השידוך שטר תנאים וקצבו קנס על החוזר בו, מחויב
לשלם לשני את הקנס. ואם הוסיפו בשטר שהחוזר בו יהיה בחרם, לא נפטר מהחרם עד שיפייס
את הצד השני ויקבל את מחילתו רצוי בכתב, או עד שיתיר לו חכם את החרם.
אבל אם לא הוסיפו בשטר
התנאים את איסור החרם, אם שילם הקנס נפטר מהחרם. ובכל זאת מן הראוי שיפייס את השני
ויבקש את מחילתו. ואם לא היתה סיבה מוצדקת לביטול השידוך טוב שיעשה התרה על החרם
בפני שלושה.
ואם קיבלו קנין מהחתן והכלה
על ההתחייבות להינשא, אף על פי שלא כתבו שטר תנאים ולא קצבו קנס לצד החוזר בו,
צריך מן הדין לפייס את הצד השני ולקבל את מחילתו, או לעשות התרה.
אבל אם גם קנין לא עשו, אלא
רק סיכום על פה, אין צריך מן הדין לא פיוס ולא התרה, ומכל מקום ראוי להשתדל מאד
לפייס את השני.
ישנם מקרים מיוחדים בהם
מותר לבטל שידוך לכתחילה, ופטור מן ההתחייבות להינשא ומן הקנס ומן החרם.
א. כשהמשודך או המשודכת
קלקלו מעשיהם.
ב. נודע לו על מום בגוף או
על חולי של המשודך/כת, ותלוי כמובן בסוג המחלה.
ג. השתדך עמה בחזקת שהיא
בתולה ונודע אחר כך שהיא גרושה.
ד. כשהצד השני חזר בו מאחד
התנאים שסוכמו ביניהם.
ה. הטעיה לגבי גיל
השידוכין.
ו. אחד מההורים מתנגד
לשידוך.
ישנם כמובן עוד סיבות רבות
לבטל שידוכין (כמבואר באוצר הפוסקים סימן נ) וכן ישנם חילוקים גם במקרים שהוזכרו, לכן אין
לבטל שידוך מדעתו עד שיפרט את צדדי הבעיה לפני מורה הוראה מובהק ויקבל ממנו היתר
לבטל השידוך.
מי שביטל שידוך ועל ידי כך
גרם עוגמת נפש גדולה לצד השני. ראוי מאוד לרצות את הצד השני שיכתוב לו "כתב מחילה" בכתב (בעיקר אלו החותמים על שטר
תנאים או שעושים קנין) שבו כתוב כך (או כמעין זה):
בס"ד תאריך_______:
אני פלוני/ת (שם מלא) מוחל/ת בלב שלם לפלוני/ת (שם מלא) על כך שביטלו את השידוך. ואין לי עליו/ה שום הקפדה כלל ועיקר והריני
מוחל/ת בלב שלם ונפש חפצה. ומברך/כת שי/תמצא זיווג הגון בנקל. וכן אין לי עליו/ה או על
משפחתו/ה שום טענה לא ממונית ולא
טענה אחרת. והכל נעשה בלב שלם ובהסכמה מלאה.
על החתום פלוני/ת.
כידוע היו כמה מעשים שאנשים
ביטלו שידוך, ושנים רבות לאחר מכן הצד המבטל לא מצא שידוך. או שהתחתן אך לא נפקד בילדים. ורק לאחר שיצר קשר עם הצד
השני, וביקש ממנו מחילה וביקש שיסלח לו בלב שלם, מצא את שידוכו או שנפקד.
ומעשה באברך שהוא ואשתו החליטו
להתגרש. שבע שנים לאחר מכן לא מצא אותו אברך שידוך, למרות שהיה מוכן להתפשר בכל
שידוך שהציעו לו, גרושה, אלמנה עם ילדים, וכיוצא בזה, אך ללא הועיל. עד שהיתה נפשו עגומה עליו עד מאוד. לבסוף התייעץ עם הגאון הרב מאיר מזוז שליט"א
שייעץ לו "לשאול את הגרושה שלו אם מוכנה לחזור אליו. ואם תגיד שלא, אז יבקש
ממנה שתמחל לו בלב שלם". וכך עשה, וחודשים ספורים לאחר מכן נכנס תחת חופה עם אשתו השניה לחיים טובים ולשלום.
וכן מעשה בבחור חשוב שבא בברית אירוסין, אך
לבסוף החליטה ארוסתו שאינו מתאים לה ולכן ביטלה את השידוך. סמוך לאחר מכן כל צד בנפרד, מצא את זיווגו והתחתן.
כעבור מספר שנים הבחור המדובר (שהיה כבר לאברך) קיבל טלפון בו ארוסתו לשעבר
מבקשת את מחילתו תוך כדי בכי, כיון שהיא לא נפקדת והיא תולה זאת בקפידא של הארוס שלה לשעבר.
האברך שמע את צערה ומחל לב
בלב שלם. תקופה קצרה לאחר מכן, נפקדה, וילדה לחיים טובים ולשלום.
מי שביטלו שידוך עם ביתו אל
יצטער ולא יתקוטט ששמא נגזר על ביתו למות אם היתה מחתנת עמו, כן כתב בספר חסידים (סימן תקכא) וז"ל: ראובן שדבר להשיא בתו לשמעון ודברו לקיים באמונתם ועבר שמעון על אמונתו אף על פי שבייש את בתו, יחשוב ראובן גם זו לטובה, כיון שלקח אשה אחרת הרי נגזר לו ואילו היה שמעון נושא את בתו היה לה למות כדי שיישא אותה שנשא, לכך אל יצטער ואל יתקוטט עם שמעון ואל יראה לו פנים זועפים כי כל הזיווגים מן הקדוש ברוך הוא. ע"כ.
וזה שאמרו חז"ל
"מה' אשה לאיש", ויתחזק באמונה תמימה שאם קרה כך, הרי שבעלה צריך להיות
מישהו אחר.
וכתב בספר יעלזו חסידים (לבעל ה"פלא
יועץ" בסימן תקכ) שיקבל עליו דין שמים באהבה, כי זה הביוש נגזר עליהם מן השמים לטובתם ולתקון
נפשם, הצור תמים פעלו ולו נתכנו עלילות.
אבל שמעון שעשה זאת ידאג מן
הפורענות, שהורו לו מן השמים שהוא איש חייב ולכן גלגלו חובה על ידו. אי לזאת את
אשר בכוחו לעשות יעשה לתקן את מעוותו, לבל ילקה על הונאתו, וילך ויתרפס אצל חברו,
וירבה עליו רעים לפייסו בדברים, ובמתן דמים ישלם דמי בושתו ככל אשר יושת עליו,
אולי יש תקוה, שיתקן את אשר העווה, וישמח בחלקו ברבות הטובה, ולא יהיה ביניהם
איבה, כי אם אהבה ואחוה. ע"כ.
זה השלב לארגן את הדברים
הטכניים לקראת החתונה. מקום מגורים שכירות או קניה, ריהוט, מוצרי חשמל, כלי בית, ביגוד לחתונה ולאחר מכן, ועוד.
לא לשכוח בכל השלבים וגם בשלב הזה. להמשיך לפרגן ואף במצבי לחץ להיות
חייכנים ושמחים. יתכן וכעת יהיו חילוקי דעות בין בני הזוג וכן בינם לבין ההורים.
צריך להיזהר לא לקלקל את הרושם הטוב שעשינו עד עכשיו ולהמשיך לעבוד על המידות בשלב זה
ובכל החיים (שכידוע אחד הדברים הבסיסיים ששומרים על שלום בית זו מידת הויתור. עד כה
קבענו לעצמנו כמעט כל דבר בחיינו, כשמתחתנים צריך להתרגל שאיננו המחליטים היחידים,
וצריך ללמוד לוותר). מצוי פעמים שאף בשלב מתקדם כזה אנשים "שוברים" את השידוך בגלל התנהגות
בלתי ראויה של אחד מבני הזוג.
מעשה בזוג שנפגשו מספר פגישות
ולבסוף החליטו להינשא. הזוג החל בהכנות לוורט והאירוסין ולחתונה. בשלב זה הכלה לא
הפנימה שהיא איננה הקובעת היחידה, ובכל פרט ופרט שחשבה שכך צריך לנהוג, לא ויתרה
בשום פנים ואופן, אלא עמדה על דעתה בצורה עקשנית מאוד (באיזה תאריך יעשו את
האירוסין, ואיזו מוזיקה תהיה ואיזה צלם, ומה רמת המנות וכיוצ"ב פרטים טכניים
שוליים). מאידך הבחור ויתר על כל צעד ושעל, ולכן הכל נעשה על פיה, בבחינת "כל
אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (בראשית כא). לאחר האירוסין, כשהרגיש
הבחור שהגיעו מים עד נפש, וחשש שעומד להתחתן עם בחורה שתלטנית ועקשנית, התייעץ עם
רבו. השיב לו הרב "אינני אומר לך מה לעשות, אך אם הייתי במקומך הייתי מבטל את
החתונה"...
הבחור שמע בעצת הרב והחתונה התבטלה.
ובכן, יתכן שהבחורה איננה
כל כך עקשנית כפי שהיה נראה, אלא שלא הפנימה שמכאן ואילך יש לה בן זוג שצריך
להחליט יחדיו כיצד ומה לעשות. וממילא לא הבינה שצריכה ללמוד לוותר על דעתה, ולכן
הרסה לעצמה את השידוך במו ידיה.
כל פגישה שהיא לצורך קניית
חפצים או לארגון החלקים הטכניים של החתונה, בחירת אולם, דירה וכדומה, ניתן להיפגש
כפי הצורך. לענין פגישות לשם פגישה, ראוי להמעיט כמה שאפשר.
בשם מרן הסטייפלר זצ"ל מובא שאמר לחתן: "אני מבקש ממך
כמה שפחות להיפגש בין האירוסין לחתונה. אינני יודע למה, אך כל מלה אחרי החתונה
מולידה קירוב, כל פגישה אחרי האירוסין, ההיפך" (ספר "זכו" פרק השידוכין).
הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה אומר
שהפגישות לאחר האירוסין טמון בהם סכנה רוחנית עצומה, והיה מבטלם, ולכל הפחות לא
יפגשו יותר מפעם אחת לשבועיים. אבל יותר מזה בודאי שלא יעשו. ועדיף שיטיילו ולא
ישבו בביתם כי אם ישבו הרבה זמן אפשר בקל יותר לבוא לידי איסור הסתכלות. ואלו
שמטיילים ברחובות עיר בקלות דעת, הוי פריצות. ובשבוע שלפני החתונה אף בטלפון לא
ידברו (שלמי
שמחה פרק ט).
ומכאן שלאחר הוורט, יש אף להמעיט בשיחה בטלפון, (לשם שיחה, ולא לשם דבר
טכני) עד
פעם או פעמיים בשבוע, 20-30 דקות. והוא הדין להשתדל שלא להתכתב בהודעות בפלאפון (למי שאין להם עדיין פלאפון
כשר).
העיקרון אומר, מה שצריך, כן. מה שגורם לקירוב יתר, להמעיט. יהיה בע"ה הרבה
זמן לאחר החתונה לדבר ולדבר, עד מאה ועשרים שנה.
אחד הנסיונות הכי קשים
שמעמיד היצר הרע את האדם, הוא כאשר האיסור אינו ברור לאדם. רוב ככל הבחורים
והבחורות יראי השמים, לא יעלה על דעתם חס ושלום להיכשל באיסור נגיעה בזמן שהם
רווקים. ולכן היצר הרע משקיע את כל כוחותיו בזמן שלאחר האירוסין. שמצד אחד, מבחינת
ההלכה חל איסור מוחלט לנגוע אחד בשני, כיון שהזוג עדיין נחשבים לרווקים לכל דבר, שהאירוסין
שעושים כיום הם, רק תנאים, ולא קושר אותם יחד. ומאידך יש הרגשה של זיקה שהנה תיכף
בעוד כמה ימים יהיו זוג נשוי, ובפרט כשיש חיבה יתרה בין בני הזוג. לכן על הזוג
להיות גיבורים בבחינת "איזה הוא הגיבור הכובש את יצרו", ולא לתת ליצר
הרע שום פתח ואפילו כל שהוא. וידוע שאם חס ושלום נכשלים, לאחר מכן כל החיים
מצטערים על כך, שמרגישים מעין כתם, שתמיד היו צדיקים ותמימים וישרים עם ה', ורק
בתקופה זו, היתה מעידה.
והדרך להינצל מניסיונות
אלו, היא לא לעבור על איסור ייחוד בשום אופן. וכן להיזהר להביע חיבה יתרה כלפי
השני. וידוע הכלל שאין אדם נכשל לבדו, ולכן אם כל אחד מאיתנו יקבל על עצמו באופן
מוחלט שלא להיכשל חס ושלום, הרי שאף אם הצד השני כמעט ימעד, הרי שאנו נעצור אותו (שובע שמחות חלק א פרק א
הלכה כא).
הדברים אמורים בפרט לאחר
האירוסין, אבל פעמים שהיצר הרע מסית, גם לאחר הנישואין בזמן שאסורה, וכן פעמים
שמסית אף לפני האירוסין. ולכן צריכים לשים לב, אם הצד השני מנסה להתקרב קורבה יתרה
חס ושלום.
ומעשה בזוג שיצאו לפגישות. שלב
הפגישות התקדם, ולכן הבחורה נסעה מחוץ לעיר, להיפגש עם הבחור סמוך לישיבה בה הוא
לומד. הפגישה התארכה, והבחורה רואה שתיכף עובר הזמן של האוטובוס האחרון בחזרה
לעירה.
כאשר העירה את תשומת ליבו
של הבחור, "יהיה בסדר" השיב הבחור. הזמן התארך עד למאוחר, וכשהבינה
שהבחור בכוונת תחילה "מושך" את הזמן על מנת שיעבור האוטובוס האחרון,
וממילא הבינה שכוונותיו אינן טהורות, התקשרה לאימה לספר לה על כך. האם הבינה מיד
את מזימתו של הבחור, והורתה לה לחפש מיד מונית ולחזור תיכף ומיד לביתה.
ברור שבכך הסתיים השידוך.
הרי שהבחורה התנהגה בחכמה.
וצריך להיזהר במקרים כאלו, מענווה פסולה, שפעמים מרגישים חוסר נעימות כלפי הצד
השני, "לברוח" לו. ואדרבא כך צריך לנהוג, שעם עיקש תתפתל (תהלים יח, כז).
אומרים שהגרא"מ שך זצ"ל היה אומר (על דרך ההלצה) "שאם היה אפשר עדיף להתחתן
תוך שלש שעות מהוורט. בכל אופן בדיעבד לא יאחרו יותר משלשה חודשים" (ספר "זכו" בשם
הגר"י גנס שליט"א, שובע שמחות חלק א פרק א הלכה כב). ומרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א מורה שלא לאחר
את הזמן עד החתונה יותר מחודשיים מהוורט. וכן מדריך להבטיח לזוג סכום נוסף אם
יקדימו את תאריך החתונה (שובע שמחות חלק א).
והגר"מ
גרוס שליט"א (מילי דבי הילולא פרק ה סעיף ח) מעורר שבזמן זה יתחזק החתן ביותר בלימוד התורה
ועבודת השם, שיש להרבות בזכויות שיעמדו לו להקמת בנין עדי עד. ע"כ.
נהוג שאחרי האירוסין החתן
בא להתארח בבית הכלה לשבת, והכלה באה לביתו שבת שבוע אחרת. ונהוג ללכת שבת אחת לכל
צד, וכשהזמן בין האירוסין לחתונה ארוך מאוד יש שהולכים שתי שבתות (לעת מצוא עמוד 201).
בכדי למנוע בעיות של צניעות
הכלה או החתן ישנים בבית אחר של שכנים או ידידים (שובע שמחות חלק א פרק א הלכה כא).
יש הנוהגים שכשמגיע החתן לבית הורי
הכלה, מביא מתנה לכל אחד מבני הבית וגם לאחים הקטנים. ונוהג יפה הוא זה שהחתן
מתחבב גם על אחי הכלה. וכן עושה הכלה בביקורה בבית הורי החתן.
לאחר האירוסין על החתן
והכלה, או הוריהם, לדאוג לחתונה על כל המשתמע. אולם, צלם, שמלת כלה, מקום מגורים
ועוד. לכן המפגשים נעשים יותר טכניים לבחירת כל אחד מהדברים יחדיו. צריך לזכור
שהזוג עדיין לא נשוי, ולכן הנסיון מבחינת צניעות גובר כעת פי כמה. זוג שזוכה לשמור
על עצמו בצניעות לפני החתונה, זוכה לסיעתא דשמיא מיוחדת. לכן צריך להגביל את זמני
הפגישות וכן את זמני השיחות בטלפון שלא להאריך בהם כל כך. כדאי לקבוע מראש מספר
פגישות, פעם אחת בשבועיים, ועדיף פעם אחת בשלשה שבועות (בשם הגרא"מ שך
זצ"ל) על מנת שהנסיון לא יהיה גדול וגם יהיו גבולות. ובכל אופן יש להיזהר מאוד
שלא להיכשל באיסור ייחוד, כאמור.
החלטנו להתחתן, נגמרה העין
הבוחנת והבירורים והחשדנות על המידות וההתנהגות של הצד השני. זו אשתי וזה בעלי.
נקודה. ומה' אשה לאיש מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים (מועד קטן יח:).
נקודה זו חשובה מאוד, מכיון שיש שלאחר האירוסין מתחילים להם ספקות רבות שמא
ושמא. הגישה מכאן ואילך צריכה להיות של "איזה הוא העשיר השמח בחלקו" (אבות ד, א). וצריך לזכור, אין איש ואשה
שאי אפשר לחיות איתם, אלא שבמקרה הכי גרוע, אנו צריכים לעבוד עוד קצת על המידות.
ואם הגענו עד הלום, הכל משמים וצריך לקבל זאת בשמחה. למעט מקרים שמגלים דברים
יוצאי דופן, כמובן, שיש להתייעץ לגופו של ענין.
מעשה בבחור שנפגש עם בחורה, הסתפק ולבסוף דחה את השידוך. לאחר זמן פגש בחורה
אחרת, החליטו להינשא ועשו וורט. לאחר הוורט החלו להתעורר לבחור ספקות, שמא הבחורה
הראשונה טובה יותר. בינתיים חברו פגש את הבחורה הראשונה, ולבסוף התחתן איתה.
נכנס הבחור להרה"ג רבי חיים קניבסקי שליט"א. פסק לו הרב "אשתך הנוכחית היא
הזיווג שלך, לא מישהי אחרת. אם משמים סבבו שתתחתן איתה משמע שהיא הזיווג שלך, ולא
הקודמת. אפילו אם תבוא לומר לי, שהתגרשת, וכן היא התגרשה, ולבסוף התחתנת איתה אחר
כך, ותחיה איתה חיים טובים. גם אז אגיד שהזיווג שלך היה האשה הראשונה" (ספר "זכו" עמוד 224).
מעשה נוסף בכלה שהחליטה להינשא
לבחור. עשו וורט ואירוסין. הזמנות, אולם, צלם ותזמורת. הגיע החתונה, וחושך
בעיניים, הכלה החליטה "איני רוצה להינשא לו".
עלו למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
נשאלה: "האם את חושבת על מישהו אחר?"
"לא, אינה חושבת על מישהו אחר. אבל אותו, אינה רוצה".
נשאלה: "ואילו היתה פורצת חלילה מלחמה, כמלחמת העולם חלילה וחס, והייתם שורדים רק הוא ואת,
האם היית מסכימה להינשא לו?!"
חשבה, וענתה: "במקרה
כזה, אין בררה".
התחתנו ובנו בית לתפארת!
ע"כ (ישא ברכה עמ' 472).
הרי לך "איזה הוא העשיר השמח בחלקו".
נהוג שהורי הכלה קונים לחתן ש"ס (בהוצאה המועדפת על החתן) וכן יש נוהגים לקנות לחתן שעון יוקרתי.
חלק מבני אשכנז נוהגים שהורי החתן קונים לכלה שעון
זהב וכן טבעת יהלום. וכן קונים לכלה סט מחזורים מעור.
יש מבני אשכנז הנוהגים
שהכלה קונה את הטלית לחופה. דבר זה אינו נהוג אצל בני ספרד.
בכל העדות נהוג שהורי החתן
קונים לכלה תכשיטים. בדרך כלל קובעים עם הכלה בכדי שתבחר תכשיטים האהובים עליה, ובאותו מעמד גם
בוחרת הכלה טבעת קידושין. אם החתן צריכה להיזהר שלא לדחוק יתר על המדה
בסגנון התכשיטים שיהיו דוקא נראים בעיניה, אלא צריך שהתכשיטים ימצאו חן בעיני
הכלה, שהרי לבסוף היא צריכה לענוד אותם, ולא חמתה.
הערה חשובה- טוב שהחתן
והכלה יסכמו ביניהם שכל צד ישתדל לא להכביד על ההורים. כי ההוצאות של החתונה בלאו הכי
גדולות מאוד מלבד הוצאות הביגוד לכל המשפחה לחתונה וכן הוצאות קנית מוצרי החשמל
והרהיטים. לכן נכון שלא להכביד על ההורים. ויש בזה מעט מהכרת הטוב להורים. וכאן רואים את המידות הטובות שבהם היללו ושבחו כל הצדדים את
החתן ואת הכלה, אם אכן מידות אלו באות לידי מעשה
או שמא חס ושלום הכל היה "מהשפה ולחוץ".
מעשה בחתן שאמר לאמו מדוע היא כל
כך קמצנית שרוצה לקנות לכלה שעון זהב דק כל כך...
וזה לאחר שהורי שני הצדדים
התחייבו לקנות יחדיו דירה.
מזעזע!!!
ומעשה בחתן שהודה בסעודה שלישית בשבת חתן להוריו שכל כך
השקיעו בו ולא החסירו ממנו דבר, ואפילו חליפה לחתונה קנו לו. לאחר שבחר חליפה בבני
ברק באיזו חנות וחס על הוריו ולכן לא קנה את החליפה. נסעה אמו במיוחד לבני ברק ושאלה מה בחר וקנתה לו את החליפה המדוברת.
והמדובר שהחתן והכלה קיבלו מההורים בסך הכל שכירות לשנה. מרגש!!!
ומתאים למאמר חז"ל: יש מאכיל לאביו
פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיי העולם הבא.
והסביר רש"י: מעשה בשניהם. מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני (תרנגול מפוטם) פעם אחת אמר לו אביו מאין לך כך אלה אמר לו אבא מה אכפת לך טחון ואכול (כלומר לעוס ואכול), הראהו שקשה לו.
ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחיים והיה לו אב זקן ושלח
המלך בשביל אביו לבא לעבודת המלך אמר לו בנו אבא טחון ואני אלך תחתיך לעבודת המלך
שאין לה קצבה. (קידושין לא:).
וכפי האמור על החתן וכלה
להעריך מה שטרחו עליהם עד כה ולקראת החתונה בפרט, וכדאי שישתדלו לבקש מתנות יחסית
זולות ולא יקרות מאוד. למשל החתן יכול להסתפק בשעון מכובד שאין מחירו עולה על כמה
מאות שקלים בודדים. וכן הכלה יכולה להסתפק בסט מחזורים דמוי עור ולא עור אמיתי
שההפרש של המחיר ביניהם גדול מאוד. וכן בענין התכשיטים, לא חייב לקנות את הדברים הכי יקרים שיש בחנות...
מעשה בחתן, שתמה על ההרגלים המופרזים של ההוצאות על מתנות, ואמר, מדוע צריך לקנות לכלה שעון זהב וטבעת יהלום, בעוד לאימי אין...
הדברים אמורים גם בבחירת אולם שאינו יקר
וכן תפריט מנה ונופך מסביב וכן תזמורת שאינם יקרים. ובשלב הבא הוא הדין בענין
בחירת חדר שינה ומוצרי חשמל. ותן לחכם יחכם עוד. ואל לנו לשכוח שגלגל חוזר הוא בעולם.
וגם אנו עתידים להיות פעם אחת הורים, וגם לנו יהיו בעזרת ה' חתנים וכלות...
ומעשה בבן שלא היה מכבד את אביו
ובהגיע אביו לזקנה לא היתה לאב , פרנסה מצויה לו. עד כדי כך
שבימות החורף היה לאביו קר מאוד ודפק על דלת ביתו של בנו בבקשה אם יוכל לתת לו
מעיל להתכסות.
הבן שלח את ילדו לעליית הגג על מנת שיביא איזה מעיל ישן שהתכוונו מזמן לזרוק אותו, ובטעות הניחו אותו בעליית הגג.
הילד עלה לעליית הגג, אך משום מה התעכב.
כשירד הילד שאלו אביו: מדוע כל כך התעכבת?
הסביר הבן: בעזרת ה' גם אתה אבא תהיה זקן, ואם יהיה לך קר ותרצה שאביא לך
מעיל, מאין יהיה לי? לכן חתכתי את המעיל על מנת שאשמור חלק ממנו, בכדי לתת לך
ברבות הימים.
האב הבין את המסר הברור של הבן. ודאג לקנות לאביו הזקן מעיל פרוה חדש
ומחמם. ואף הכניסו לביתו ונתן לו
מקום חם לגור בו וכיוצ"ב.
מומלץ מאוד לקנות דירה ולא
לבזבז את הכסף על שכירות. ברור שרוב העולם אינם בני עשירים. ולכן אף מי שיש לו רק מעט כסף, יקנה אפילו דירת
חדר
(במקום מרכזי) ואם אין אפשרות גם לזה יקנה אפילו במקום מרוחק, ובלבד שיקנה דירה. הנסיון
מוכיח שבמשך השנים, הקושי לקנות דירה אינו נעשה קל יותר, אלא אדרבא, גם ההוצאות
גדולות וגם הצרכים גדלים כשיש כבר כמה ילדים. לכן בכל אופן על הזוג לקנות דירה,
ואפילו אם אין בכוונתם לגור בדירה מכיון שהיא קטנה או בגלל המיקום שלה. הנסיון מוכיח, שדירה קטנה
היא קרש קפיצה לדירה גדולה.
ומעשה בזוג שעמדו להתחתן. והיתה
שמועה "שבקרוב" יבנו הרבה דירות ומחירי הדירות ירדו (בשנת תשס"ח). הורי החתן והכלה שהתחייבו יחדיו לקנות דירה, לא
ידעו כיצד לנהוג, האם להמתין, או שמא למרות השמועות בכל
זאת לקנות דירה. מאחר ולא ידעו כיצד לנהוג, נכנסו לגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א בבני ברק, על מנת לשאול אותו. הרב
פסק להם שיקנו דירה כעת. שאלו את הרב "הלוא יש שמועות שמחירי
הדירות עתידים לרדת?" השיב להם הרב: "אני לא מכיר תקופה
שמחירי הדירות יורדים... ". ההורים שמעו לפסיקת הרב
וקנו דירה. מאז ועד היום מחיר הדירה שקנו עלה פי שניים...
אמרו חז"ל "קפוץ
זבין ארעא - מתון נסיב איתתא" (פירוש: קפוץ וקנה דירה, אך תהיה
מתון כשאתה מתחתן עם אשה. יבמות סג.). פירוש: כשקונים דירה,
צריך לעשות זאת בקפיצה, דהיינו אף מעט מעל היכולת, כמו שאדם קופץ והוא נהיה מעט גבוה, אך לא גבוה מאוד, ולכן אל יקנה דירה יקרה
מידי, וכן
יש ללמוד מהביטוי של
חז"ל "קפוץ" שלא יהיה יותר מידי הססן.
ומאידך כשנושא אשה עליו לבדוק היטב במידותיה כפי
שמסביר רש"י שם: "המתן עד שתבדוק מעשיה, שלא תהא רעה וקנטרנית".
אם כן העצה של חז"ל
היא להיות זריזים בקניית דירה. לכן הפעולות המעשיות הן, לרכוש מנוי במאגרי דירות, או להסתכל בעלונים באזור המגורים שבו חפצים
לקנות דירה שמתאימה ל"כיס". לאחר מכן יש ללכת ולראות מספר דירות בכדי להתרשם מהדירות והמחירים
ולהשוות. תוך כדי כך הולכים לבנק בכדי לבדוק אפשרויות של לקיחת הלואה בתנאים הכי
נוחים. מומלץ לבדוק בשלשה בנקים, לראות היכן ההצעה הטובה ביותר, ואפשר אף להתמקח
עם פקיד הבנק על תנאי ההלואה, בפרט כשמזכירים לו, שבבנק פלוני התנאים טובים יותר.
בפעולה זו של לקיחת הלואה בתנאים נוחים יותר, יכולים לחסוך במשך השנים אלפי שקלים.
לאחר החלטה על דירה, כדאי
להראות את הדירה למישהו מבוגר שיש לו נסיון חיים.
(אך להיזהר שוב לא להיות
הססנים יותר מידי מכיון שפעמים שלזוג יש התלהבות לקנות דירה מיד, וההורים מקררים את רגליהם,
מכיון שלהורים עצמם ישנם חששות גדולות).
לאחר מכן חותמים חוזה מסודר אצל עורך דין. עם החוזה הולכים
לבנק, ממלאים טפסים כפי הדרוש לקבלת הלואה. בדרך כלל לוקח חודש ימים עד שהכסף מוכן בבנק. מעבירים את כל
התשלומים למוכרים. והנה יש דירה בשעה טובה ומוצלחת. מרוב ההתלהבות לא לשכוח לעשות
חנוכת בית כמובן...
בבחירת דירה יש לשים לב
למספר נקודות:
א, איזו אוכלוסייה גרה
באזור המגורים. ב, איזו קומה הדירה. ידוע שדירה בקומה שלישית קשה יותר למכור בבוא העת, לכן עדיף להשתדל לכתחלה לקנות דירה פחות מקומה שלישית (ויש האומרים בהלצה, דירה
בקומה גבוה היא כמו "סוכה לנצח"). ג, כיווני האויר של הדירה. בעבר היו שמים יותר
דגש שיהיה הרבה שמש בדירה, מכיון שלא היו אמצעי חימום והיו דירות עם
רטיבות. כיום שהדירות כמעט ללא רטיבות וכן בקל אפשר לחמם אותם, יש ששמים יותר דגש
על כיווני אויר, שהדירה לא תהיה חנוקה. הכלל בזה, שאם יש בדירה חלון בכיוון מערב,
אז יש בדירה הרבה אויר. ואם יש
בדירה חלון
בכיוון דרום מזרח אז הדירה מאוד
חמה, כיון שיש בה הרבה שמש (שמהלך השמש ביום, הוא ממזרח למערב, דרך
הדרום). ובכל אופן דברים אלו הם רק לכתחלה ועל זה לא ייפול דבר. ידוע שבשכונות הכי
יוקרתיות בירושלים ובבני ברק אין בדירות, לא שמש, ולא אור, ולא אויר, וכל שכן לא נוף. הרי שפעמים אזור מגורים טוב, זהו שיקול שעולה על כל שאר
השיקולים. בכל אופן יש לעשות צעד זריז ולא להתעכב יותר מידי. וכפי שאמרו חז"ל
"קפוץ זבין ארעא" כאמור. במקרה הכי גרוע, מוכרים את הדירה, ומחזירים את
המשכנתא (מה שכמעט מעולם לא שמענו שמישהו שעשה פעולה כזו).
יש לדבר זה ג' היבטים. שני
היבטים רוחניים והיבט אחד כספי:
מבחינה רוחנית כדאי מאוד
לקנות דירה אך ורק באזור תורני או קרוב להיות תורני. כפי שאומרת המשנה באבות "אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום והחזרתי לו
שלום. אמר לי, רבי מאיזה מקום אתה, אמרתי לו מעיר גדולה של
חכמים ושל סופרים אני. אמר לי, רבי, רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב, ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו, בני, אם אתה נותן לי כל כסף
וזהב, ואבנים טובות ומרגליות
שבעולם, איני דר אלא במקום תורה" (אבות ו, ט).
והסיבה היא מכיון שטבע האדם
שהוא מושפע מהסביבה. וכפי שכותב הרמב"ם "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו
ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים, וליישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק
מן הרשעים, ההולכים בחשך, כדי שלא ילמד ממעשיהם. וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים, ואין אנשיה הולכים בדרך
ישרה, ילך למקום שאנשיה צדיקים, ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא
יודעם, ושומע שמועתן, נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמנינו. או שאינו יכול ללכת למדינה
שמנהגותיה טובים, מפני הגייסות, או מפני החולי, ישב לבדו יחידי" (רמב"ם הלכות דעות פרק
ו הלכה א). ובמציאות רואים דברים אלו בחוש לטוב
ולמוטב.
סיבה שניה היא, מכיון שבעזרת ה' בעתיד
יהיו לבני הזוג ילדים, וילדים מושפעים באופן יותר משמעותי ממבוגרים. ולכן יקיים
בעצמו איזהו חכם הרואה את 'הנולד' (תמיד לב.) תרתי משמע.
סיבה שלישית: מכיון
שהמציאות מוכיחה, שדירות במקומות של יראי שמים, מחירם עולה בשיעורים גדולים הרבה יותר, ממקומות אחרים. ולכן עדיף
דירת חדר בעיר, מאשר וילה בעיר ספר.
ומעשה בזוג שהתחתן (בשנת תשנ), והיה להם ספק האם לקנות דירת חדר
וחצי בירושלים עיה"ק באזור דתי, או לקנות דירה חדשה מהקבלן בת ארבעה חדרים, בבנין בין שתי קומות, בעיר מרוחקת שבדרום. מחיר
הדירות לפני עשרים שנה היה שוה. לאחר התייעצות עם אב החתן (וכפי שאמרו חכמים, אין חכם כבעל נסיון, חתם סופר חלק ב יו"ד
סימן קנח). האב אמר שעדיף דירה קטנה
בירושלים, וכך עשו. כיום הדירה הקטנה בירושלים שוה לפחות פי שלש
מהדירה הגדולה בדרום!!!
מקובל שהחתן והכלה לא
נפגשים שבוע לפני החתונה ויש שנוהגים אף שבועיים לפני כן. הסיבה היא, על מנת למנוע
חס ושלום תקלות, וכן להגביר את השמחה בזמן החתונה. כדאי להיזהר בכללים אלו ולא
לפרוץ גדר. הנהגות אלו נהוגות על ידי גדולי ישראל, וכדאי לשמור עליהם בכל הכוחות לפי
הכללים בדיוק (במקור בני ספרד לא נהגו במנהג זה כפי שהעיד רבי אברהם עדס זצ"ל,
ובעיקר בני אשכנז נהגו בזה משום חשש דם חימוד, מכל מקום כיום משתדלים כולם לנהוג
בזה שיש בזה מעלות חשובות מדין צניעות, וכפי ששיבח הנהגה זו בספר פלא יועץ ערך כלה
בבית אביה).
מומלץ מאוד ללכת להדרכת
חתנים וכלות לפני החתונה ולא לחסוך בזה כסף. ההדרכה מתחלקת לשני חלקים. חלק
ההלכות, וחלק ההנהגה, איך בני הזוג צריכים להתנהג אחד לשני לאחר החתונה.
חתן צריך להבין מה זו אשה.
מה חשוב לה בחיים. כיצד להתנהג אליה. איזו תשומת לב צריך לתת לה. כמה חשוב לפרגן
לה על כל צעד ושעל כמה וכמה פעמים ביום בלי גוזמא. כמה צריך לאהוב אותה. ועוד יותר
שצריך לכבד אותה ולדאוג לה לכל צרכיה.
וכן האשה צריכה להבין מה זה
איש. כיצד צריך להתנהג כלפיו. כיצד לכבדו. איזה דברים חשובים בעיניו. כמה חשוב
שתמיד תהיה לפניו מקושטת ונאה, ועוד. לא כדאי בשום אופן לדלג על חלקים של הדרכות
אלו לפני החתונה. זוג שלא זכה להדרכות אלו לפני החתונה מומלץ שילך אליהם אף לאחר
החתונה. ישנם בדברים אלו פרטים שעד שלא שומעים אותם מאחר, לא יודעים אותם.
מעשה בזוג שנישאו וחיו יחד שלש
שנים, אך ללא הדרכה. הרב של הבחור המליץ לו ללכת להדרכת חתנים למרות שעבר כבר זמן
רב. מדריך החתנים התחיל עמו מאפס, כאילו יושב לפניו בחור שלא יודע מה זאת אשה
וכיצד להתנהג עמה. לימים כאשר פגש הבחור את מדריך החתנים, סיפר לו שחייו השתנו לבלי
הכר לאחר ההדרכה, ושכן מעידה על כך אשתו ומודה לו על ההדרכה.
עוד מעשה בבחורה שקיבלה לפני החתונה רק הדרכה טכנית, אך
לא קיבלה הדרכה מפורטת מה זה איש וכיצד נוהגים בינו לבינה וכיוצא בזה. זיווגה לא
עלה יפה, ובלית ברירה נאלצה להתגרש, שנתיים לאחר החתונה. לאחר מספר שנים מצאה בחור
אחר והתכוננה לקראת חתונה בפעם השניה. לקראת חתונה זו שלחו אותה למדריכת כלות
שהתחילה איתה הדרכה מהתחלה כאילו אינה יודעת דבר. תוך כדי ההדרכה כששמעה הבחורה
כיצד צריכים בני זוג להתנהג אחד כלפי השני, מעבר למעשים הטכניים, אמרה בגילוי לב
למדריכת כלות. "דעי שאם הייתי יודעת אז, מה שאת מספרת לי כעת, ברור לי שלא
הייתי מתגרשת!!!".
רואים את החשיבות הגדולה של
ההדרכה הן לחתן והן לכלה. דהיינו להיות מודרכים על ידי מדריכים מקצועיים שיש להם נסיון בתחום ולא להסתפק בקרוב או קרובת משפחה שיסבירו בכלליות
נושאים אלו, אם אין להם נסיון בדבר. בדבר מדריכים ספציפיים כדאי להתייעץ עם חברים וחברות שימליצו על המדריכים שלהם במדה והיו מרוצים.
בפגישה האחרונה לפני החתונה
יש הנוהגים לכתוב מכתב עם דברי הערכה לכלה, ומנהג יפה הוא. יש להיזהר ח"ו לא
להיכשל בנגיעה או ייחוד. ולא כדאי להאריך את הפגישה האחרונה ללא תועלת. לבסוף
ייפרדו בנעימות ויאחלו אחד לשני "מזל טוב".
מי מבני הזוג שיותר זמין
לדירה יסדר את הדברים האחרונים לפני החתונה, ריהוט וכלי בית וכדומה. יש זוגות
שלאחר החתונה הולכים לבית מלון מכיון שהדירה שלהם עדיין לא מוכנה. בכל אופן כדאי
לסדר שבדירה שמגיעים אליה בליל הכלולות, יהיה שתיה ומעט עוגות, מכיון שפעמים הזוג
מגיע לבית בשעה מאוחרת בלילה צמאים וגם רעבים. הן בגלל השעה המאוחרת והן בגלל
שלפעמים שוכחים לאכול טוב בזמן החתונה. וכן טוב לחשוב על בגדים להחלפה, כלי רחצה (שמפו) תמיסה לעדשות, ועוד
כיוצ"ב דברים חיוניים.
