פרק ב - ההכנה לשידוך
שנינו בגמרא (מועד קטן יח:) מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש.
דכתיב: "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר" (בראשית כד). וכן בשמשון: "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא" (שופטים יד). וכן: "בָּית והון נחלת אבות ומה אשה משכָּלת" (משלי יט).
וכן אמרו חז"ל אמר רב יהודה אמר רב "ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני" (מסכת סוטה ב.).
ואם כן, מאחר שמה' אשה לאיש, לכאורה לא צריך לעשות שום השתדלות בכדי למצוא את בן/בת הזוג.
אלא שמסביר בספר פלא יועץ (בערך זיווג), שישנם ג' סוגי גזרות, יש שגזרו שתהיה לו בכל אופן אשה טובה, ויש שגזרו שתהיה לו אשה רעה, ויש שגזרו שיקבל את בת זוגו לפי רוב תפילותיו ורוב השתדלותו המעשית. ויש לחוש שמא הוא מהכת השלישית, ולכן צריך לעשות השתדלות. עכ"ל.
הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה אומר "שמה שנכתב בשם הגר"א זצ"ל שאין להשתדל בענין שידוכין. אין הכונה שלא להשתדל כלל, רק ישתדל פחות ממה שמשתדל בשאר צרכיו". ע"כ.
נמצא שלכל הדעות יש לעשות השתדלות מעשית, שכך גזרה חכמתו יתברך שבכל דבר צריכים לעשות השתדלות, ובפרט במצוות, והקב"ה עושה את השאר (בספר שלמי שמחה עמוד ד הביא דברי הגרש"ז אויערבך זצ"ל הנ"ל. דברי הגר"א הם בספר "יהל אור" בביאור ההיכלות פרשת פיקודי היכל ו. וז"ל שם: יש לבטוח בזה על ה' כמו שהובא במועד קטן דף יח:. מן התורה, מן הנביאים, מן הכתובים, מה' אשה לאיש. וכמו שכתוב: אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו, שהוא הזיווג שנקרא בנין בית, כידוע. ואמר ה' כו' ששוא הוא עסק בני אדם בענין הזיווג, שהכל הוא מאת ה' וזה שכתוב אף הבל בני אדם, כזב בני איש).
ולאחר כל ההשתדלויות ברור שהכל תלוי בסיעתא דשמיא, ושהכל משמים.
ולכן פעמים שמחפשים שידוך בסגנון מסוים, ובדיעבד מתחתנים עם סגנון אחר בתכלית. ואף שיתכן שהנתונים הסביבתיים, אינם נראים כחיוביים, עם כל זאת, החתן או הכלה מוצלחים ביותר.
ומעין זה רואים אצל האבות והאימהות הקדושים, שהיו ענקי הרוח, למרות שהסביבה שלהם, לא היתה חיובית. ואם היו מציעים לנו שידוכים עם רקע כעין שלהם, רבים מאיתנו היו דוחים אותם על הסף. ואילו האבות התחתנו ויצא מהם כל עם ישראל:
כגון אברהם אבינו, שאביו היה תרח, שהיה עובד עבודה זרה. ואף שיצחק אבינו היה עולה תמימה, אך היה לו אח ערבי, ישמעאל. והתחתן עם רבקה אמנו, וזאת למרות שלבן הארמי היה אחיה. וכן יצא ממנה יעקב אבינו אף שרוב האחים יוצאים כאחי האם. ואחיו עשו, היה בעל עברות שעבר על ג' עברות ביום פטירת יצחק אבינו. ולמרות שלבן הארמי היה רמאי גדול, יעקב אבינו התחתן עם בנותיו, לאה ורחל אמנו. ולמרות שהוריו של משה רבינו, היו גרושים (לשם שמים) עם כל זאת זכו לבן כמשה רבינו, האיש העניו מכל אדם. וכן הנחיל לנו את התורה למרות שהיה כבד פה וכבד לשון. וכן למרות שרות היתה גיורת, יצא ממנה נעים זמירות ישראל, דוד המלך.
וזה שאמרו חז"ל "מה' אשה לאיש", והוא מפלאות הקב"ה.
חז"ל אמרו (אבות ה, כא) בן שמונה עשרה לחופה. ועל כל פנים אמרו שיש להתחתן לפני גיל עשרים. כפי שכתוב בגמרא (קידושין כט:) בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהורי עבירה. אמר רבא עד עשרים שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר תיפח עצמותיו. ע"כ. וכן כתב הש"ע וז"ל: ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה (אבן העזר סי' א סעיף ג). וכתב הרמב"ם וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה, ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתיירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ע"כ. (רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה ב. וברור שכונת הרמב"ם במי שעוסק בהתמדה. וד"ל).
והסבירו המפרשים שמי שרוצה להתאחר בכדי ללמוד תורה זה בתנאי שאין לו טרדות של הרהורי עבירה וכדומה. וכפי שאמרו בגמרא שמי שחשקה נפשו בתורה תמיד, כבן עזאי, ונדבק בה כל ימיו, ולא נשא אשה, אין בידו עון, והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו. (יבמות סג. שו"ע אבן העזר סימן א סעיף ד). ואמנם אף בדורו היה בן עזאי יחיד בדורו.
ויש החושבים לאחר מעט את החתונה לצורך לימוד, אך כיון שישנם נסיונות קשים, יתכן וירד ברוחניות, ויצא שכרו בהפסדו. וכן פעמים שמאחרים את גיל השידוך, וכשמגיע הזמן שחפצים לצאת לשידוכים, הדבר מתעכב לא כפי שחשב, והגיל עובר ונישאים בגיל מאוחר.
כיום יש מגדולי ישראל המדריכים להתחתן עד גיל עשרים כפי ששומעים ממרנן ורבנן הגאונים הרה"ג הרב אהרן לייב שטיינמן שליט"א ומהרה"ג הרב עובדיה יוסף שליט"א (שובע שמחות חלק א פרק א הלכה ג עמוד יח) ומהרה"ג הרב חיים קניבסקי שליט"א ומהרה"ג הרב מאיר מאזוז שליט"א (בספר מקור נאמן).
הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה אומר שמה שאמרו חז"ל שהקב"ה אומר על מי שמתאחר לישא אשה: תיפח עצמותיו, אינו חל על מי שנפשו חשקה בתורה מכיון שמשתהה בהיתר. אמנם הרב היה מעודד וממריץ מאוד שיינשאו קודם גיל עשרים (שלמי שמחה עמוד ג).
בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמרו שבחור שלומד תורה בהתמדה ואין לו הרהורים, הגיל הוא עשרים ואחד.
בשם הגרא"מ שך זצ"ל אומרים: שמי ששקוע בלימוד אפילו בזמן האוכל, יש לו להתחיל "לשמוע" בגיל 22. ואם לא שקוע כל כך, יקדים לגיל 21. ובכל אופן לא יאחר את גיל 24" (ספר "זכו" פרק השידוכין). ולפיכך יש מגדולי ראשי הישיבות המדריכים להתחתן מגיל 21 ואילך. הטענה העיקרית לכך היא בכדי לתת לבחור עוד זמן בכדי להתבגר ולעצב את ההשקפה, וכן להתמלא עוד בלימוד התורה.
ואמנם כל זה בתנאי שאין לבחור הרהורים וכדומה, והדומה לדומה. כיון שהרחוב מזמין נסיונות לא קלים. וכל שכן הגישה לפלאפונים ומחשבים. ולכן בחור שמרגיש שקשה לו לחכות זמן רב, עליו לגשת לראש הישיבה או למשגיח ולהתייעץ עמם, מה לעשות.
בענין גיל חתונה לבחורות: מכיון שעל פי רוב, הבחורות מעט יותר בוגרות נפשית מבחורים, ממילא בחורות מתחילות "לשמוע" מלפני הבחורים.
ומכל מקום כל זה בתנאי שהבחור או הבחורה הגיעו לבגרות נפשית. שאם הוריהם או מוריהם רואים שהם עדיין אינם בשלים, מדריכים אותם לחכות עוד זמן מה.
חשוב לזכור. אם בחור מרגיש שיורד ברוחנית, עליו לשקול להתחתן אף במחיר עזיבת הישיבה. אשר בלאו הכי מיד לאחר החתונה עליו למצוא מסגרת אחרת. וראשי הישיבות מודעים לבעיה זו ומבינים את הבחורים שנוקטים צעד יוצא דופן ביחס לישיבה, אלא שכיון שעל ראשי הישיבה לקיים את המסגרת שלהם, לכן בלית ברירה מוציאים את הבחור. ובכל אופן על הבחור לפני כל צעד להתייעץ עם רבותיו.
ואלו דברי הפלא יועץ (בערך זיווג הבאנו חלק בהקדמה) בנושא. וז"ל: זו מצות האב על הבן כשיגיע להיות בן שמונה עשרה ולכל היותר לבן עשרים לזווג לו אשה. וידוע מאמר רבותינו ז''ל (קידושין כט:) שעד עשרים שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה מתי ישא אשה, מכאן ואילך אומר תפחנה עצמותיו. ועוד אמרו (שם) שכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא, כל ימיו בהרהורי עברה. ואוי לו לאב שהוא אכזר על בניו וגורם להם רעה גדולה כזו. וכל כי הא אין הבן חייב בכבוד אביו, ויהא עז כנמר להיות תובע בפה בדרך כבוד על ידי אחרים ולבקש מנוח אשר ייטב לנפשו, וגדולה עברה לשם שמים. וכל שכן שאם הבן ברשות עצמו, שחובה מוטלת עליו למהר לישא אשה ולא יעשה שקר בנפשו. ואם איש עני הוא ואין ידו משגת לפרנסת אשה ובנים ומתוך כך אין מי שירצה להזדווג עמו, על כל פנים כל אשר בכוחו לעשות יעשה, ויבקש איזו עניה אפילו אינה מכנסת לו כלום, ויבטח בשם ה' שבשכר זאת יריק לו ברכה. ואפילו אם היא שחורה וכעורה "שקר החן והבל היופי" ומצות ה' ברה היא תעזרנו להוליד בנים אנשי צורה. ואם לא ימצא בעירו, ילך מעיר לעיר וממדינה למדינה, ויסיר מסווה הבושה לבקש אשה כי היא אבן הראשה לגדר ערוה וסדר קדושה. ע"כ.
וכ"כ בשו"ת מקור נאמן (סי' תשצד- תשצו) ראוי להקדים ולישא אשה לפני גיל עשרים ובפרט בימינו שרבה הפריצות בעוה"ר מצד אחד, ומאידך יש אפשרות ללמוד תורה בטהרה בכולל לאחר הנישואין, אין טעם לאחר גיל הנישואין. ורק אם יראו ההורים או המשגיחים בישיבה שהבחור עודנו נער ואינו בשל לקראת הנישואין אפשר לאחר עוד שנה שנתיים. וכן אביו הגאון זצ"ל הקפיד להשיא את בניו שיחיו לפני גיל עשרים. כי אין לנו "בן עזאי" בדור הזה, גם בדור התנאים והאמוראים הוא היה יחיד ומיוחד. ולכן כדאי להתחיל בגיל תשע עשרה וחצי. עכת"ד.
ותן לחכם ויחכם עוד וכל אחד יתייעץ עם רבותיו כיצד לנהוג למעשה.
יש החושבים שמיד לאחר שיתחילו "לשמוע" "יקפצו" עליהם ותוך כמה שבועות יהיו מאורסים. טעות זו נפוצה אצל מי שאין להם נסיון בתחום השידוכים.
במציאות, הזמן המינימלי מהרגע שמתחילים לשמוע ועד הרגע שנכנסים תחת החופה, הוא חצי שני. מקרה זה של חצי שנה הוא קיצוני, ברוב השידוכים הדבר אורך לפחות שנה. ויש שעוברים כמה שנים מהרגע שהתחילו "לשמוע" ועד שנכנסים תחת החופה.
ומעשה בחתן שהחל לשמוע בגיל 21 והתחתן בשעה טובה ומוצלחת בגיל 25, והספיק לפגוש 70!!! בחורות עד שמצא את המתאימה לו.
ישנם בחורים שמגיעים לגיל מבוגר מאוד, ולא מוצאים את בת זוגם, וכשנשאלים מה רע בזו או באחרת, משיבים שאינה נראית להם, אך לא מסבירים במה.
יתכן שהסיבה היא מחמת שהם עצמם אינם יודעים מה הם רוצים. או שחושבים על דבר שאינו במציאות. או שמכירים איזו בחורה (אחות או גיסה וכיוצ"ב) שהיו רוצים שהכלה שלהם תראה כמותה, ולכן אינם מוצאים (מכיון שאין בעולם שני נשים דומות). או מחמת שיש להם פחד להתחתן ולהתחייב.
בחורים מעין אלו, צריכים להתבונן עם עצמם ולחשוב היטב מה בדיוק הם רוצים. וכן מומלץ להם לדבר עם הרב שלהם, בכדי להתחקות אחר הבעיה שלהם, ואם זה מחמת "פחד חתונה" עליהם לטפל בזה.
חשוב מאוד שנגדיר לעצמנו היטב מה שאנו מחפשים. הדבר הבסיסי בשידוך הוא סגנון כללי דומה. לכן עלינו להתבונן ולהגדיר בדיוק מה הסגנון שלנו וכן איזה סגנון אנו מחפשים. וכן עלינו להגדיר לעצמנו איך היינו רוצים לשאוף שיראה ביתנו ואורח חיינו.
הגדרה ברורה לעצמנו לוקחת זמן, לפחות כמה חודשים ולפעמים גם כמה שנים. ועל פי רוב לאחר שנפגשים מתחילים להבין ביתר דיוק מה רוצים. חשוב להדגיש שיתכן שאנו משתמשים במלה מסוימת בכדי להגדיר איך היינו רוצים שיהיה הבן/ת זוג, אך הצד השני מגדיר את אותה מלה אחרת מאיתנו, וממילא מציעים לנו שידוך שאינו מתאים לנו. לכן חשוב שכשאנו מדברים עם שדכנית וכדומה, להגדיר את הדברים בדיוק ולא במילים כוללניות.
ולכן יש להתבונן בינו/ה לבין עצמו/ה, ומומלץ לרשום על דף, את הדרישות הבסיסיות שיש לנו מבן הזוג לחיים. כדאי לרשום כעשר דרישות בסיסיות, ולנסות לדרג אותם לפי רמת החשיבות בעינינו.
ישנם רבים שלוקח להם תקופה ארוכה עד שמבינים מה רוצים, וזאת בגלל שמדלגים על שלב זה של כתיבת הדרישות הבסיסיות שחשובות להם.
מומלץ לדבר על מה שכתבנו עם ידידים או עם ההורים. מכיון שהם מכירים אותנו, וכן יוכלו לכוין אותנו, לגבי רמת הציפיות שלנו לעומת מי שאנו באמת.
חשוב מאוד! שכל אחד יגדיר לעצמו, מה דרגתו הרוחנית וכן מה הסגנון שלו. מכיון שיתכן שאדם מדמיין שהוא בדרגה גבוהה מאוד ולכן מהלך בגדולות ורוצה שידוך מיוחד במינו. אך במציאות שידוך זה אינו מגיע, מכיון שהצד השני בודק ומגלה שבעיני הבריות אנו בדרגה נמוכה ממה שנראה בעינינו.
לדוגמא: אם אחד שמתנהג בסגנון התנהגות פתוח ביותר, יחשוב עצמו שהוא שמרני, ולכן ינסה לחפש בת/ן זוג באותו סגנון. הרי שיקח זמן רב עד שימצא שידוך מתאים.
מילת המפתח להצלחת השידוך היא המִלה "התאמה".
ככל שתהיה התאמה יותר גדולה בין בני הזוג, הסיכוי שהשידוך יצליח, גדולים יותר.
התאמה בחלק של סגנון החיים והרגלי התנהגות וכן מבחינה חומרית חשובות מאוד, ולכן יש להתבונן לפני שמתחילים לצאת לשידוכין, לאיזה סגנון היינו רוצים להתחבר.
מעשה בבחורה אצילה, שהתחתנה עם בחור פשוט. אחד הדברים שהיו הכי מפריעים לה, זו הפשטות של בעלה, שהיה מסוגל ללכת בביתו יחף...
ומעשה בבחור שהציעו לו בחורה כלילת המעלות. האב של הבחורה ביקש לפגוש לפני כן את הבחור. כשנפגשו, שאל האב את הבחור לאיזה מסעדות הוא מתכנן לקחת את בתו...
הבחור תמה על השדכן על הסגנון שהציע לו.
הרי שחוסר התאמה בדברים קלים, יכולים להיות גורם מפריע לשידוך.
ועם כל זאת, אף שחשוב לראות שהסגנון מתאים. אם אין הבדלים רחוקים בין הסגנונות, כדאי בכל זאת לנסות ולראות אם אפשר לגשר בין הפערים, ולא כדאי לדחות שידוך במקרה שלא ברור לנו שלא נוכל להסתדר עם סגנון מעט שונה משלנו.
מעשה בכלה שהיתה רגילה ללבוש בגדים צנועים, אך בסגנון מעט פתוח (דהיינו בגדים צבעוניים וקלילים). ואילו בבית הורי החתן, הבנות לבושות בבגדים בסגנון יותר שמרני (מחויטים, עם צבעים אחידים וכדומה). לחתן לא מפריע דבר זה, אך להורי החתן הדבר קשה, שכלתם לבושה בסגנון "פתוח". לכן הכלה היתה מכבדת את ההורים ולובשת בגדים מתאימים לרוחם, כשנפגשת עמם בשבתות ואירועים.
הרי לנו דוגמא של סגנון מעט שונה, והזוג חי באושר, מכיון שהכלה מתאימה עצמה. ובאותה מדה אם המשפחה היתה מקבלת את הכלה כמו שהיא הרי שהדבר לא היה מהוה בעיה. אלא שבמקרה זה הסגנון של המשפחה יותר מקובע, ואדרבא הכלה התעלתה על עצמה והתלבשה בנוכחותם בסגנון שלהם.
דבר נוסף, בדרך כלל אנשים המוכנים לנסות ולשמוע על דברים מעט שונים מהם, נקראים בשפה העממית "בעלי ראש גדול", במקרה כזה הבדלי סגנונות פחות מפריע. וכשמדובר באנשים מקובעים, סגנון שונה יכול להוות מחסום בין זוג כזה.
מעשה בבחורה שהלכה לקנות בגדים יחד עם אחותה. כיון ששהתה זמן רב בחנות והיתה משוחחת עם האחות, היתה אפשרות לאחת הקונות האחרות "לשים עליה עין". לקונה השניה היה בן שהגיע לפרקו ולכן חיפשה עבורו שידוך מתאים. ההתנהגות והלבוש הצנוע של הבחורה, הפעימו את ליבה של האם, עד שהגיע למסקנה, שבחורה זו מאוד מתאימה לבנה, מחמת שהיא גם צנועה מאוד גם נאה, גם שמחה וגם חכמה.
פנתה האם לבחורה והחלה מספרת שיש לה בן שהגיע לפרקו, ושנראה לה מאוד שהם מתאימים. ובדרך אגב שאלה אם הבחורה העומדת בפניה היא אשכנזיה (מכיון שהיא מאוד בהירה).
השיבה הבחורה: לא.
שאלה האם כמופתעת, ואולי חצי אשכנזיה?
השיבה הבחורה לא, אני ספרדייה משני הצדדים.
הצטערה האם ואמרה שהם אשכנזים. אך אמרה שתשאל את בנה אם בכל זאת יהיה חפץ בשידוך זה. ותוך כדי דיבור לקחה את הטלפון של הורי הבחורה.
האם לא בזבזה זמן ומיד בבואה לביתה סיפרה לבנה על האוצר שמצאה, ואם יסכים בכל זאת להשתדך עם בחורה זו.
הבן חשב והשיב ש"אם הבחורה צדיקה וצנועה הוא מוכן לנסות ולשמוע, למרות הבדלי הסגנון הגדולים".
התקשרה אם הבחור, לאם הבחורה וסיפרה לה שפגשה את בתה, וכעת לאחר שדברה עם הבן, אמר שהוא מוכן לשמוע ולבדוק הצעה זו.
מיד אם הבחורה הסבירה "ששידוך כזה לא מתאים. שהרי אנו הולכים לפי הפסקים של בני ספרד". וכיוצ"ב ניסתה להסביר לאם הבחור עם דוגמאות שונות, ששידוך זה אינו מתאים כלל.
אך זו בשלה. "נו ומה בכך, עם כל זאת בני מוכן לשידוך זה. בני הוא עם "ראש פתוח" שמוכן לשמוע על סגנונות שונים. הוא לומד בישיבה אשכנזית חשובה וגם צדיק וכו'.
כל השכנועים שניסתה לשכנע עלו בתוהו. אם הבחורה הסבירה לה ששידוך זה לא שייך כלל כיון שהסגנון שונה בתכלית, ובכך הסתיימה ההצעה.
לאחר בירורים נודע שהאם של הבן, היא ספרדייה שהתחתנה עם אשכנזי. שניהם היו מסורתיים ולאחר מכן התחזקו ונהיו חרדים. אם כן פרט זה מסביר את כל התמונה. מכיון ששני אנשים אלו שהתחתנו אשכנזי עם ספרדייה, הרי שהם בסגנון שמוכנים לשמוע ולקבל סגנונות אחרים משלהם. וממילא גם חינכו את בנם לחשוב באותה צורה. ולכן למרות שכעת הבן נחשב אשכנזי לכל דבר, עם כל זאת החינוך מבית אבא עשה בו רושם.
ואילו צד הכלה הם אנשים יותר מקובעים, שאף שיתכן שהיו מוכנים לשמוע על שינוי קל בסגנון, מכל מקום שינוי גדול כל כך, לא היה נראה בעיניהם מתקבל על הדעת. ולכן כפי האמור שידוך זה לא יצא אל הפועל.
ועם כל זאת נאמר שלו יצויר שיציעו דבר מעין זה לבחורה בגיל מתבגר, יתכן מאוד, שהיתה מוכנה לנסות שינוי גדול כזה. מכיון שכאשר אדם מבין שהרצוי אינו מגיע, לכן מנסה את המצוי.
ובכל אופן אין הכונה שכל צד יוותר על הסגנון שלו, אלא שיתבונן אם המרחק אינו גדול, וכן כשנקלעים לכל מיני מצבים בלית ברירה, מוכנים לנסות סגנון שונה, והכל לפי הענין. ומה' אשה לאיש.
מעשה במטרונה (גויה חשובה) ששאלה את ר' יוסי בר חלפתא. אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה לששת ימים. אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני. וכן יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה (מדרש רבה סח, ד).
הרי שבכדי לזווג אנשים שהסגנון שלהם שונה בתכלית, הקב"ה עושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, וכך לבסוף מתחתנים. ואם היו שואלים אותם בתחילה, היה ברור להם שלא היו מתחתנים עם סגנון כזה. אלא לאחר הפעולות שעושה הקב"ה מוכנים להתחתן.
אמנם גם החיצוניות חשובה, אך העיקר היא הפנימיות של בן/ת זוג שאנו עתידים להתחתן עמם. ולכן יש לשים לזה דגש הראוי, מידות ויראת שמים כפי שיבואר בהמשך. וכפי שאמר שלמה המלך ע"ה "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא, ל). וכן אמרו חז"ל לעולם ישא אדם בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם (פסחים מט.).
וכפי שכתב מרן הגרא"מ שך זצ"ל באיגרת. וז"ל: העיקר מה שיש לבחור הוא, שתהיה בת תלמיד חכם המחונכת, עם השקפות טובות. שזה משפיע אחר כך על הילדים לחנך אותם גם כן בדרך התורה, ומתוך זה, אין לה תביעות מבעלה על מותרות, שלא תמיד אפשר למלאותן. מה שאין כן, אם היא בת עשיר שהיא רגילה לחיי מותרות, ועל ידי זה גורם, שאם הבעל רוצה להמשיך בלימוד, שמוכרח להפסיק.
ובאמת ההצלחה והעושר מן השמים הם, ואין בטיחות כשמתחתנים עם עושר, שזה יהיה תמיד. והרי זה גלגל החוזר. ולכן עצתי ודעתי, שרק לזה צריכין לשאוף, שבנו ישא בת תלמיד חכם, ומשפחה של בני תורה. ע"כ. (מכתבים ומאמרים חלק ב אגרת פרק ט).
הדבר החשוב ביותר לבדוק בבן/ת זוג זה מידות טובות. ברור שכל אחד מאיתנו היה רוצה בן זוג או בת זוג מושלמים עם כל המעלות כולם. אלא שכיון שאנו בעולם מציאותי, לכן יודעים אנו שאין בנמצא דבר כזה, ואם נחפש את המושלם, לא נתחתן לעולם. ולכן מראש עלינו לדעת לחלק בין נקודות באישיות של הבן זוג שהם עיקריות, לבין נקודות שהם שוליות. ואז עלינו לשכלל בין המעלות לחסרונות ולראות אם זה מתאים לנו.
המידות מתחלקות להרבה חלקים קטנים, ולכל אחד מאיתנו נראה שיש מידות שיותר חשוב לנו שיהיו בבן זוג ויש שפחות חשובים בעינינו. נמנה את חלק מהמידות החשובות, וכל אחד יבחר לעצמו ג' עד ה' דברים שנראים בעיני רוחו החשובים ביותר, ובזמן הפגישות, ינסה להתחקות אחר פרטים אלו באישיות של הצד השני. פעמים שקשה לנו להבחין אם יש מידות טובות בזולת, אך מידיעת המידות השליליות נלמד על המידות הטובות:
1 ענווה ואורך רוח - כעס וגאווה.
2 הסתפקות - מותרות.
3 שקר - אמת.
4 יראת שמים. אחד הדברים הכי חשובים, היא רמת יראת השמים של הבן/ת זוג. הדברים מתבטאים, בדקדוק בקיום המצוות, בצניעות, בלבוש, בתפילה וברכות הנהנין, שמירת שבת ומועדים ועוד.
5 שמחה - עצבות (ניכר על ידי מאור פנים וחיוך).
6 זריזות - עצלות. (אחד המידות החשובות ביותר אצל אשה, שהרי רוב ענייני הבית תלויים בה).
7 מידת החסד, נתינה ועזרה לזולת וטוב הלב - קמצנות, זלזול בזולת. אדם שהוא בעל חסד ואכפתי על פי רוב הוא גם בטבעו מחמיא. וזו אחד הנקודות החשובות שצריכות להיות בבעל שיודע להכיר טובה ולהחמיא לאשתו (משום שהבעל דומה לשמש ואשה דומה לירח, ולכן ככל שמחמיא לה יותר על כל פרט שעושה, הרי שהוא מאיר אותה יותר).
8 תורה. ניכר על ידי מספר שעות הלימוד, ההתמדה, החשק ללמוד גם לא בזמן שחייבים (יום שישי, שבת, מוצש"ק, כולל ערב, הפסקות, בין הזמנים ועוד).
ועוד.
ומעשה במשגיח של יקב ליינות, שהסתפק בשאלה הלכתית לגבי כשרות היין ביקב, משום שנהג הטרקטור הבוצר את הענבים היה גוי, וחלק מהענבים נסחטים בשעת הנסיעה. והשאלה אם יש בזה בעיה של יין נסך. המשגיח פנה למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. הרב אמר שצריך לראות זאת בעיניים. המשגיח הציע, שיצלמו זאת ויראו לרב.
המשגיח הגיע לרב להראות את ההסרטה.
"רק רגע" אמר הרב, וקם לקרוא לרבנית לראות יחד אתו,
ידע שמעולם לא ראתה הסרטה, ותהנה לראותה !
הרי לנו הנהגה של גדולי ישראל שנותנים יחס לנשותיהם (ישא ברכה עמ'273).
כהכנה לפגישות יש להתכונן מבחינת המראה החיצוני שלנו. עד עכשיו ישנם שלא היה אכפת להם איך הם נראים, מכאן ואילך, צריך לשים לב יותר מכיון מסתכלים עלינו. חז"ל אומרים כשבִּתך בגרה הלבש אותה בגדים נאים על מנת שיקפצו עליה. וכן הבחור צריך לשים לב למראהו החיצוני (חולצה מגוהצת, נעליים מצוחצחות, חליפה מסודרת, משקפיים, כובע ועוד). ובכל אופן אצל בחורה צריך לשים לזה יותר דגש.
מעשה, אב נרעש שאל את הגרי"ש אלישיב זצ"ל, נולד לו צאצא עם שפה שסועה, יש לתקנה בניתוח. האם לעשותו בארץ או בחו"ל.
"זה בן או בת", שאל.
"בת".
"אם זו בת, לנתח בחו"ל". המומחיות שם רבה יותר, והתוצאה מושלמת יותר. ואם זה בת, יש להשקיע ביופיה ! (ישא ברכה עמ' 428).
ולכן לשם דוגמא, מי שיש לו נטיה להשמנה, יעשה בחכמה אם קודם גיל השידוכין, יעשה דיאטה, מכיון שדבר זה יכול להוות לו מחסום. וכן כל כיוצא בזה.
מעשה בבחור מלא שנפגש עם בחורה רזה ומצד הסגנון התאימו מאוד, והיו חפצים זה בזה. אלא שהורי הבחורה המליצו לה להפסיק את הקשר בגלל גודלו. הם אמרו "שלא יפריעו לה, אך אינם רוצים אותו" והבחורה קיבלה את דבריהם, ודחתה את השידוך.
הלך הבחור לשאול את מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א אם לדבר עם הוריה ולנסות לשכנעם. השיב הרב "תחילה יעשה דיאטה וירזה, יקנה הליכון וירוץ על גביו, ואח"כ ידבר עם הורי הבחורה" (מעין אומר חלק יב סימן רלג). ע"כ.
(ויתכן שהרב הבין שחיפשו סיבה, ולכן השיב כך. שאם לא כן, מה בכך שהבחור מלא, אם לא אכפת לבחורה מדבר זה. ומ"מ למדנו בדרך אגב דעת הרב בנושא).
ומעשה בבחורה שפגשה בחור שהתאים לה מאוד, ומצא חן בעיניה, אך דא עקא שדבר אחד הפריע לה, שהבחור שמן. בצר לה פנתה לבֶיתו של הגר"ח קניבסקי שליט"א. שאלה אותה הרבנית "מה רצונה".
הסבירה שפגשה בבחור שמתאים לה, אך הבעיה שהוא שמן.
"מה בכך" השיבה הרבנית. אך מהיות טוב הכניסה את השאלה לרב, והשיב שאין בכך כלום ויכולה להתחתן עמו.
וכן עשתה כפי שהורה לה הרב וזכתה להקים בית נאמן בישראל.
צריכים להתבונן איך היו רוצים שיראה בן/ת הזוג. גבוה או נמוך, שמן או רזה, כהה או בהיר, וכדומה. חשוב בדבר זה להגדיר מה היה רוצה לכתחילה ומה היה רוצה בדיעבד. כיון שהחיים אינם מתוכננים בדיוק כפי רצוננו. ולכן צריך לחשוב מראש עד איזה גבול מוכנים להתפשר במראה החיצוני.
יש לדעת שמצד אחד המראה החיצוני חשוב לכולנו, אך עם כל זאת למראה חיצוני אפשר להתרגל, כפי שמוכיחה המציאות. ולכן אם יש הצעה טובה של שידוך, ורק פרט של מראה חיצוני מרתיע, כדאי בכל זאת לנסות, שיתכן לאחר שניפגש נמצא שהאופי המיוחד של הצד השני יגבר על המראה החיצוני שלו, ויחיו יחד באושר שנים רבות.
מעשה בבחור שהתחתן עם בחורה שהיתה לה פזילה קלה, שאפשר לתקן אותה על ידי ניתוח קל. הסיכום היה שמיד לאחר החתונה הבחורה תטפל בעצמה ותעשה את הניתוח. אך כבר ידוע "שרבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".
הבחורה נקלטה להריון תיכף לאחר הנישואין, ואסור היה לה לעשות ניתוח זה, בזמן היותה בהריון. לאחר הלידה אמרה האשה לבעלה, שהיא רוצה לקיים את ההסכם. בן זוגה ויתר על הניתוח, וטענתו בפיו ש"אוהב אותה כמו שהיא!".
מעשה נוסף בבחור שהיתה לו בעיה של עיוות מסוים בפנים. הסיכום עם הכלה היה שמיד לאחר החתונה, החתן יעשה ניתוח קל לסדר את הדבר. כעבור מספר חודשים לאחר החתונה כאשר הבחור התעניין אצל רופאים, בכדי לקיים חלקו בתנאי, ויתרה אשתו על הבקשה הראשונית שלה בטענה ש"אוהבת אותו כמו שהוא".
הרי לנו, הכוח החזק שה' יתברך הטביע בבריאה, של ההתרגלות. וכאשר ישנם יחסים טובים, המראה החיצוני אינו מפריע לבן הזוג. וכבר אמרו חכמים "חן אשה על בעלה" (סוטה מז.).
יש משפחות של בני תורה שחשוב להם מאוד להשתדך עם בני תורה כמותם. לכן יש להתבונן מראש, עד כמה חשוב לנו הדבר, ומה יקרה אם יציעו בחור מופלג ממשפחה שאינם בני תורה, וכיוצ"ב.
(בכל אופן כבר מומלץ שלא לפסול בהכללה, אלא לבדוק כל הצעה לגופו של ענין, ובפרט במקום שכל בני הבית לומדים במוסדות המחנכים בדרך ישראל סבא).
ומעשה במרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ששהה בבית הבראה בנתניה. בלילות הרב היה ממשיך את סדר לימודו הרגיל והיה לומד בקול. באחד הימים שמע הרב, שאחת הנופשות (אשת אחד מראשי הישיבות) סחה שקול הלימוד מפריע לה לישון. מיד הגיב "צודקת, זה בית הבראה, ואנשים באו לכאן על מנת לנוח". והנמיך את קולו.
עשרות שנים חלפו ונכדו של הרב עלה להיוועץ בו. הציעו לבנו את נכדתו של ראש ישיבה מפורסם, הזכיר את שמו.
"איננו יכולים להיות מחותנים", קבע הרב נחרצות.
"מדוע?" תמה הנכד.
סיפר הרב שהסבתא, אשת ראש הישיבה, הפריע לה בשעתו קול הלמוד הערב, ותבעה להנמיכו. מכיון שכך, לא גדלו באותו בית על ברכי אהבת התורה.
"מחותנים כאלו, אינם עבורנו!" אמר הרב (ישא ברכה עמ' 334).
הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה מדריך ומייעץ שאם הנערה המדוברת התחנכה במוסד המתנהג ומחנך את הבנות ביראת שמים, ומושרשת בה אהבת תורה, ורצונה שבעלה יעסוק בתורה לאחר הנישואין, הרי שזהו שידוך טוב (שלמי שמחה עמ' טז). ועם כל זאת היה מורה שאף על פי שבזמנינו היו כמה מחכמי הדורות שאמרו שנערה שנתחנכה במוסד חרדי תורני דינה כבת תלמיד חכם. מכן מקום יש חשיבות יותר בבת תלמיד חכם ממש (ספק ילקוט יוסף הל' נישואין עמוד כח בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל).
יש להתבונן עם איזו עדה רוצה להתחתן לכתחלה ואיזו בדיעבד. ועם כל זאת רצוי לא להכליל, ולבדוק כל הצעה לגוף הענין, מכיון שבכל כלל יש יוצא מן הכלל. וכן עדות רבות השתרשו בארץ והתערבבו, ולכן יש שאינם מושפעים כבר, מסגנון עדתם.
ומעשים בכל יום שומעים שהיו שאמרו "כל העדות לא אכפת לי להתחתן, אבל עם עדה פלונית, בשום פנים ואופן". ולימים סידרה ההשגחה העליונה שהתחתנו דוקא עם עדה זו, והקימו בית נאמן בישראל, וחיים באושר (או שהעלימו מהם את העדה, או שלא שמו ליבם לשאול כיון שהיו בטוחים שמדובר בעדה אחרת, או שמקורח המציאות, אף שידעו על העדה, ניסו, ומצאו חן בעיניהם. לכן כדאי לבדוק כל דבר לגופו של ענין).
מעשה במשפחה שלא היתה חפצה להתחתן עם עדה מסוימת. התקשרו למשגיח (שהיה ידיד טוב שלהם) לשאול על בחור מסוים בן לאותה עדה. המשגיח הסביר "שאמנם עדה זו אינה מתאימה להם, אך הבחור המדובר, לא ניכר עליו כלל שהוא בן לאותה עדה". שמעו ניסו והתחתנו.
ומעשה בבחורה שלא היתה חפצה בשום אופן בבחור בן לעדה מסוימת. לימים הוריה שמעו על בחור מצוין, אך בן "לאותה" עדה שבתם לא רצתה. ההורים הסתירו פרט זה כשסיפרו לה על ההצעה. לאחר שנפגשה עם הבחור, מצא חן בעיניה, ולבסוף התחתנה עמו, והקימו בית נאמן בישראל וחיים באושר.
וכהנה רבות, שומעים על סיפורים מעין אלו, ולכן כדאי לבדוק כל הצעה לגופו של ענין, כאמור.
בדרך כלל כשמגדירים שמחפשים סגנון פתוח או סגור, מתכוונים לסגנון מודרני או להיפך סגנון שמרני, ויש המתכוונים שסגנון פתוח, זה אחד שמדב שמח וססגוני, לעומת סגנון סגור שפירושו, שקט, מופנם וביישן. ויש מתכוונים לראש פתוח או ראש מצומצם.
אם לא נגדיר את הסגנון במדויק, פעמים שהמרחק אינו רחוק, רק בהגדרות נראה שיש מרחק גדול, ויכולים לדחות שידוך על דבר שלא היה צריך.
יש המגדירים סגנון פתוח או מודרני, כסגנון בזבזני. והגדרה זו אינה נכונה כלל, מכיון שיכול להיות אדם מודרני שהוא חסכן ומאידך יכול להיות אחר שמרני ובזבזן.
נקודה חשובה שצריך לחשוב עליה חתן לפני שמתחיל בשידוכים היא, באיזו רמת צניעות של בחורה הוא מעונין.
(נקודה זו מובנת מאליה, אך במציאות ישנם בחורים שהגיעו לפרק השידוכים, וכשנשאלים, באיזה סגנון צניעות הם מעוניינים, משיבים שלא חשבו על הנקודה הזו, וכן בפרטים נוספים. ולכן אף שיש שחושבים שדברים אלו פשוטים, ואין צורך לכתוב עליהם, המציאות מוכיחה שאינו כן, וכפי שהזכרנו בהקדמה).
בדבר זה ישנם הרבה דרגות. ויש לשים לב לנקודה זו, שבחורה בלבוש צנוע, אך אינו מספיק צנוע לדעת הבחור, יכולה להיות מכשול במערכת החיים. ולכן יש לבדוק שיש התאמה בנקודה זו מראש.
אמנם אם הפערים אינם גדולים, או שכל צד מוכן להשתנות מעט לקראת הצד השני, אם כן אפשר לנסות את השידוך כאמור לעיל. אך אם המרחק הוא קיצוני, ממילא שידוך זה אינו מתאים.
הדברים אמורים לגבי חצאית ארוכה או קצרה. בגד צמוד או רחב. גרב שקופה או אטומה (כמובן אם אין זה נוגד את ההלכה).
דוגמא הקיצונית בענין זה כשבחור חפץ בבחרה שתלבש 'שאל', ואילו הבחורה מעוניינת ללכת בלבוש צמוד. הרי שמובן לכל בר דעת, שקשה מאוד לגשר בין פערים אלו. ומכאן תן לחכם ויחכם עוד לראות איזה סגנון הוא והיא רוצים. ואמנם אם שני הצדדים רוצים סגנון ממוצע, ואין לאף צד ענין מיוחד, שיהיה כך או אחרת, הרי זוג עם סגנון כזה מתאים ביותר.
יש שמתקשים להגדיר בדיוק איזה סגנון של צניעות מעוניינים, מכיון שהדברים משתנים מבגד לבגד. אך בענין זה של כיסוי הראש, הדבר בולט. ולכן יש להחליט פרט זה מראש.
ויש בזה ג' דעות בבני אדם:
יש הרוצים פאה. ויש הרוצים אך ורק מטפחת. ויש שלא אכפת להם מטפחת או פאה.
אין מטרת הספר להיכנס לנידון ההלכתי, והדוגמאות הובאו רק לעורר את הנקודה שצריך להגדיר לעצמנו בדיוק מה אנו רוצים לכתחילה ובדיעבד. וכל אחד יעשה כהוראת רבותיו.
מעשה בבחורה ספרדיה שבחור חבדני"ק הציע לה נישואין, והתאימו מאוד, רק שדרש שתשים פאה. הבחורה התייעצה עם מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א ופסק לה שלא תסכים (מעין אומר חלק יב פרק ג סימן קפה).
ומאידך מעשה בבחור ששאל את מרן שליט"א אם לסגור שידוך עם אחת שרוצה פאה, והיא יתומה מאב?
והשיב הרב "תסגור איתה, היא כבר בהמשך תלבש מטפחת" (מעין אומר חלק יב פרק ג סימן רלח. יתכן שהרב סובר שאם הבעל חפץ במטפחת והאשה בפאה, הדבר יותר קל, מכיון שלבסוף יתכן שתשנה דעתה, מחמת שיחמיא לה על מטפחת יחמיץ פנים כשתשים פאה).
(ובכל אופן על מנת שלא יובן בצורה שאינה נכונה דעת הרב, ראה באריכות בשו"ת יביע אומר אבן העזר חלק ה סימן ה. ומ"מ כל אחד יעשה כרבותיו, כאמור. וז"ל: בדין פאה נכרית הארכתי להביא ראיות מפי סופרים ומפי ספרים לאסור. והתלמידים המקשיבים לקולי בשומעם שיש כמה נשים ספרדיות החפצות לפרוץ גדר הצניעות ולחבוש פאה נכרית לראשן ולצאת בה לרה"ר, פרסמו פסק דין בחוברת: תורה מציון. וב"ה רבות בנות נסוגו ממחשבתן, וחזרו למנהג הנשים הכשרות לחבוש כובע או מטפחת לראשן. וגם מאלו הלובשות פאה נוכרית חזרו בתשובה, כי סבורות היו מתחלה שהדבר מותר ע"פ הדין, שכן מנהג קצת מורות של ביה"ס החרדי בית יעקב, ובהיוודע להן מדברינו, שמעו לקול הורים ומורים, אשריהם ישראל! ואין לנו ללמוד ממנהג נשים, שאנו אין לנו אלא דברי רבותינו הפוסקים שמהם תצא תורה, ודבריהם לנו לעינים. והעיקר כדברי רוב ככל האחרונים לאסור בזה. ומצוה רבה לפרסם האיסור ברבים, ובפרט לספרדיות שנהגו לאסור מימות עולם ומשנים קדמוניות, ומצוה להודיען שזוהי פרצה חמורה בגדר הצניעות של בנות ישראל הכשרות. וכל אשה המקבלת עליה לשמור לעשות ככל דברי רבותינו הפוסקים שאסרו הדבר בכל תוקף, ולצאת אך ורק בכובע או מטפחת המכסה את כל ראשה, תתברך בכל הברכות שבתורה, ובמזונות בריוח ובבני סמיכי, ותזכה לראות זרע קודש בנים גדולים בתורה ויראת ה' טהורה, מורי הוראות בישראל).
נידון זה מתחלק לשני חלקים, כמה נותן כל צד ולפי איזו חלוקה של אחוזים.
בדבר זה יש מנהגים חלוקים לפי עדות וסגנונות, ולפי מצב כספי של המשפחות. יש הנותנים שוה בשוה, ויש שצד הכלה נותן יותר.
ומכל מקום עצה טובה לבחור ולכלה שלא להתערב בענייני הכספים, אלא לסמוך בכך על ההורים שיסכמו ביניהם כפי הבנתם.
(ובכל אופן על הזוג לפרגן ולהודות להוריהם על כל מה שמקבלים, מחוט ועד שרוך נעל).
לכל הדעות המלצה נכונה להורים, לחייב את הזוג המתחתן בחלק מההוצאות לקניית הדירה. כגון שההורים יתנו כשני שליש או שלושת רבעי דירה והזוג יקבל על עצמו על ידי משכנתא וכדומה להחזיר את השאר. הנהגה זו נכונה משתי סיבות, ראשית מכיון שזה מוריד מעט מהעול מעל צוארם של ההורים. וסיבה שניה בכדי שהזוג יעריך מה שמקבל.
טבע הוא באנוש שכאשר אינו עמל על דבר, אינו מעריך אותו. ואדרבה מי שמשקיע יותר, גם מתחבר יותר, ומעריך מה שיש לו. וחז"ל מלמדים אותנו יסוד זה ממצוות טעינת חמור שרובץ תחת משאו. שאם יש לפניו שני חמורים אחד של אוהב ואחד של שונא, עליו לסייע לחמור של השונא, "בכדי לכוף את יצרו". דהיינו שעל ידי שיטרח בשונא, לבסוף יבוא לאהוב אותו, שנתינה גוררת אהבה (ב"מ לב:).
מומלץ שלא לקנות ריהוט גדול או כלי חשמל גדולים, אם אין לזוג דירה משלהם. כיון שיתכן שלא ייכנסו למקום המיועד להם בדירה שכורה.
בכל העדות המנהג שהורי הכלה קונים כלי בית בסיסיים לבני הזוג. כלי מטבח כלי מיטה ועוד, הנקראים נדוניה. אם הורי החתן ישתתפו גם בחלק זה, תבוא עליהם ברכה.
כל האמור לעיל זה באופן כללי. אך כידוע לכל חכם ומבין, שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. פעמים שלהורים אין שום אפשרות לסייע, והזוג מסתדר בע"ה לבדו.
וכפי שכותב בספר פלא יועץ (בערך זיווג) "ואם איש עני הוא ואין ידו משגת לפרנסת אשה ובנים ומתוך כך אין מי שירצה להזדווג עמו, על כל פנים כל אשר בכוחו לעשות יעשה, ויבקש איזו עניה אפילו אינה מכנסת לו כלום, ויבטח בשם ה' שבשכר זאת יריק לו ברכה". הרי שבשכר שבוטח בה', יתכן ותהיה לו ברכה גדולה עד בלי די.
ופעמים שצד החתן אמידים וצד הכלה מחוסרי יכולת, ואז צד החתן לוקח על עצמו את רוב ההוצאות המשמעותיות.
מעשה בבחור מופלג ליטאי, שהמנהג אצלם שצד הכלה נותנים שבעים אחוז וצד החתן את השאר, אך דבר זה לא היה מקובל על אביו של הבחור. לכן הכריז האב, שצד הכלה יתנו כמה שיכולים, ואילו הוא ישלם כמה שצריך לדירה. וכך היה. צד הכלה נתן רבע דירה ואב החתן נתן סכום של שלושת רבעי דירה.
מעשה אחר בזוג שהחליטו להינשא זה לזה. לצורך כך הורי החתן הגיעו לבית הורי הכלה בכדי לסכם את "התנאים". כשנשאלו הורי הכלה "כמה הם נותנים?" השיבו הורי הכלה: "אנו נותנים חמש אלף דולר. ולא מעניין כמה אתם נותנים, מצדנו אתם יכולים לתת פרח או דירה!!!".
הורי החתן צחקו על הסכום הזעום, הבינו שלא שייך, והחליטו ללכת לדרכם. אמרה אם הכלה לזוג הצעיר "אתם חפצים אחד בשני, ומעוניינים להתחתן?" השיבו שניהם "הן". "אם כן אנו נחתן אתכם לבד, וה' יעזור". תמהו הורי החתן "אבל איך?" השיבו הורי הכלה "אנחנו עושים רק השתדלות קלה, השאר עושה הקב"ה". לבסוף התרצו הורי החתן, ונתנו גם הם סכום דומה. הזוג התחתן לחיים טובים ולשלום. ונפתחו להם שערי פרנסה ולימים קנו דירה גדולה וחיים בריוח ובאושר.
הרי לנו סיפור נפלא שאנו עושים רק השתדלות וקב"ה עושה את השאר...
אך הסיפור לא נגמר. הורי החתן למדו את השיטה. לאחר זמן עמדו להשיא את בִּיתם. כשנשאלו על ידי הורי החתן כמה הם נותנים? השיבו "אנו נותנים חמש אלף דולר. ולא מעניין כמה אתם נותנים, מצדנו אתם יכולים לתת לזוג פרח או דירה!!!"...
בכדי להתאים לעצמנו שידוך עלינו לחשוב מה משפחתנו מוכנים לתת, ומה אנו מצפים לקבל.
מעשה באם שבנה הגיע לפרקו וכשהתקשרו לשאול על הבן, המשפט הראשון ששאלה האם, כמה אתם נותנים. וכשנשאלה האם, כמה הם נותנים? השיבה: זה לא משנה, העיקר "כמה אתם נותנים"...
הרי לנו דוגמא שההורים עדיין לא התיישבו בדעתם כמה מוכנים לתת.
בדבר זה יש לזכור כלל חשוב מאוד. קודם מחפשים כלה ואחר כך כסף. אמנם, ודאי שכולם היו רוצים גם כלה מיוחדת גם ממון רב, אך לא תמיד הרצוי הוא המצוי, והכל לפני הענין. וכן המציאות של החיים מראה שישנה סיעתא דשמיא מיוחדת, ולבסוף החתן והכלה מסתדרים שהקב"ה עוזר.
מעשה בבחור עני שעלה למעונו של מרן החזון איש זצ"ל ושאל בדבר הצעה של כלה עניה, והוא חושש מאין יתפרנסו וכיצד יוכל להמשיך בלימוד?
השיב לו הרב "הלא אמרו חז"ל שלשה שותפים באדם. בני זוג המקיימים בית יהודי עושים שותפות עם הקב"ה, והשותף השלישי יתן לכם בשפע" (ענבי הגפן עמוד 124).
באופן כללי מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א תמיד מזהיר בשידוכין, שלא להכריח את הצדדים ליתן יותר ממה שהם יכולים, דיש לחוש בזה לממון שלא ביושר שאין רואים בזה סימן ברכה (שובע שמחות חלק א פרק א עמוד לה).
דבר נוסף: אף אם יש דרישה לסכום מסוים, אם מציעים להם שידוך שהצד השני מוכן לתת סכום הנמוך במעט מהסכום שדורשים, כדאי לבדוק את השידוך ברצינות, ולא מומלץ לעמוד על הפרשים קטנים. בפרט שלאחר מעשה, יתכן שהצד השני, מתוך שמחה של מצוה, יתן יותר ממה שהתחייב מראש, וכן אם הכלה עובדת, תקופה קצרה לאחר החתונה, תרוויח בעבודתה את ההפרש.
וכפי שהיה אומר מרן החזון איש זצ"ל "אינו מובן לי היטב הדייקנות היתרה בדברים שהרחיקום חז"ל וכפי שכתב הרמ"א (אבן העזר סימן ב סעיף א "דכל מה שיתן חמיו יקח בעין יפה, בין רב בין מעט ואז יצליח". ע"כ. הצלחה שמבטיח הרמ"א ודאי עדיף מהשתדלות. עכ"ל (ענבי הגפן עמוד 153).
ומעשה בחתן מופלג שהציעו לפניו שני שידוכים אחת שהוריה נותנים סידור מלא, דהיינו סכום כסף השוה לדירה. ובהצעה השניה נותנים אך ורק סכום של רבע דירה. החתן בדק את השידוך הראשון כמובן. ולאחר פגישה אחת הבין שאמנם להורי הבחורה יש כסף, אבל הבחורה אינה חכמה במיוחד...
כיון שהחתן היה חכם, ולא עמד על כך שיקבל סכום גדול של כסף, לכן הסכים לשמוע ולבדוק את ההצעה השניה. מיד לאחד פגישה ראשונה הבין שבחורה מיוחדת יושבת לפניו. מלאת דעת וחכמת חיים, שמחה ובעלת יראת שמים. וכבר לאחר הפגישה השניה הבין שמעונין להתחתן עמה. וכך היה ונישאו בשעה טובה ומוצלחת.
ומכאן, יש האומרים "עדיף דירה בפרויקט, ולא פרויקט בדירה"...
דהיינו שעדיף לקנות דירה זולה בפרויקט, ולא שיתחתן עם כלה שאמנם קיבל מהוריה דירה, אבל הכלה עצמה היא הפרויקט.
ומעשה בחתן שהיה בחור מופלג בתורה ויראת שמים, שהציעו לו בת גביר. חבריו שהגיעו לבית הכלה לאירוסין, ראו לפניהם בית עשירים, וכמעט שהיו מקנאים בו שקיבל בכל מכל כל. אך לאחר החתונה כאשר גילה שמדובר בבחורה שלא קל להסתדר עמה, שהיא בת גבירים מפונקת, חבריו כבר לא קינאו בו.
כתב הרמ"א (באבן העזר סימן סעיף א) מי שפסקו לו ממון הרבה לשידוכין וחזרו בהם לא יעגן כלתו משום זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו ומי שעושה כן אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה, כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר וכל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון, אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טובה ויצליח. וכתב החלקת מחוקק במקום, ומי שמעגן עצמו וממתין מלישא אשה עד שימצא אשה שתיתן לו ממון, אסור. ורבים נכשלים בעבירה כשאינם נושאים אשה במהרה ועליהם נאמר כל הנושא אשה לשם ממון הווין ליה בנים... כלומר שהעיכוב מלישא אשה בשביל חמדת ממון גורם לו להוליד בנים זרים. ע"כ.
ומעשים בכל יום רואים זוגות שקבלו כסף רב מהוריהם ומצליחים פחות מזוגות שכמעט לא קבלו כלום. וברכת ה' היא תעשיר (משלי י, כב). וכל החיים מלמדים אמונה וכאשר מגיעים לנסיון נעשים מחוסרי אמונה ושואלים מה נאכל מחר. ותולים עצמם בדברי הגמרא (פסחים מט.) שאומרת, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישיא בתו לתלמיד חכם. אך שוכחים שכתוב מיד באותה גמרא (פסחים מט:), לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור, לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה, לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות ולא ישא בת עמי הארץ.
הרי שלדעת חז"ל שני הצדדים צריכים למכור מה שיש להם בכדי להתחתן עם תלמיד חכם ומשפחה של בית תלמיד חכם.
וישנם המנפנפים בכך שבנם תלמיד חכם ולכן 'מגיע לו', ולכן מתחתנים עם בנות של מי שאינו תלמיד חכם כיון שיש לו מספיק כסף לפי "הדרישות" שלהם. ועוברים על דברי חכמים שאמרו אדרבא שעליהם למכור כל מה שיש להם לישא בת תלמיד חכם, כדברי הגמרא.
ובפרט שמעשים בכל יום לאחר שהחתן המהולל קיבל טבין ותקילין אינו אלא יהודי כשר ותו לא, וכולי האי ואולי.
ומעשה בשני בחורים טובים בישיבה, אחד קיבל סכום גדול לדירה, והשני קיבל סכום נמוך בהרבה. החתן הראשון, לא מצא דירה נאה ולכן חיכה זמן רב. ואילו השני הבין את המציאות וקנה דירה מכל הבא ליד, העיקר קורת גג. מחירי הדירות החלו לעלות, והחתן הראשון מרגיש שצריך לרדת מהציפיות שלו, אך היה לו קשה שדירה שזה לא מכבר יכל לקנות בקלות, כעת צריך להכנס לחובות בכדי לקנות אותה. ולכן שוב, חיכה. לבסוף נמצא שמחירי הדירות עלו עד למאוד, והחתן הראשון "אכל" את הכסף ונשאר בדירה בשכירות, ואילו החתן השני, דירתו עלתה פי כמה, ואם ימכור אותה יהיה לו ממון יותר ממה שקיבל החתן הראשון.
הרי "ברכת ה' היא תעשיר".
מעשה שהיו שני בחורים בישיבה, אחד עמד על "הדרישות", והשני הסתפק במעט. החתן הראשון לא התחתן ונשאר עוד שנתיים בישיבה, והחתן השני התחתן וקנה דירה.
כעבור אותם שנתיים, עלו מחירי הדירות, עד כדי כך שהחתן השני הרוויח בעליית הדירות, יותר ממה דרש החתן הראשון. ובנוסף הכלה עבדה והרוויחה סכום נאה שסייע להם להחזיר את החובות לדירה.
ואילו החתן הראשון שנשאר עם "הדרישות" שלו, גם אם יקבל מה שמבקש, סכום זה כבר לא יהא נחשב כל כך ביחס לעלית מחירי הדירות.
נקודה זו חשובה, מכיון שזה מראה על דרך חיים, ועל השקפה שלפיה נרצה לבנות את ביתנו. במדה ויהיו הבדלים גדולים בין הזוג בדבר זה, הרי שדבר זה יכול לגרום חיכוכים גדולים בתא המשפחתי. ובדרך כלל בחור שמדבר מעכשיו לעבוד, זה מראה שאין רצונו במשך החיים כל כך ללמוד.
גם כלה שמעוניינת בחתן שילמד כל היום, עם כל זאת, אין מן הנמנע לדבר על מקרה שבעתיד יקלעו לקשיים כספיים, כיצד לדעתו יש לנהוג במצבים כאלו. דבר זה יכול לגלות לשני הצדדים על השקפת החיים שלהם, ואם מדובר בבחור שעומד על קרקע המציאות.
בחור שמעשן, אסור לו להסתיר פרט זה, אם לא רוצה להפסיק לעשן לאחר הנישואין. ולכן צריך לשים את הדברים "על השלחן" ובפרט בפגישה שניה ושלישית.
ואמנם, כל עוד שבחור לא נגמל מהעישון, לא שייך שיאמר שלאחר החתונה הוא יפסיק. כשם שלא יכול להפסיק עכשיו כך יהיה לו קשה להפסיק לאחר מכן. אלא אם כן, מעשן ממש מעט, ומתחייב שלאחר החתונה, יפסיק כליל, ואז במקרה יתכן ויוכל להסתיר פרט זה.
ובחורה שעישון מפריעה לה, אל לה להתבייש להעלות נושא זה במהלך הפגישות. וכן תעשה בחכמה אם תבדוק בזמן הבירורים אצל החברים ומשפחה, אם הבחור מעשן.
ובכל אופן בשלב הראשוני, עצה טובה לבחור שמעשן שייזהר ללבוש בגדים ללא ריח הסיגריות, מכיון שבחורות רבות, אינן סובלות ריח זה. ואפילו אם עישן סיגריה אחת לפני מספר ימים, "החיישנים" של הבחורה עובדים היטב והיא מרגישה בכך. ומאידך על הבחור לא להסתיר פרט זה שהוא מעשן, כאמור, מכיון שדבר זה יכול להוות מכשול במערכת החיים שלהם יחדיו.
בכל ענין מעשה לא חכם יהיה שהבחור יעשן בזמן הפגישות (ודאי לא בראשונות), אפילו אם הבחורה אומרת שזה בסדר. זה מראה זלזול וגם לא בטוח שזה באמת לא מפריעה לה ואולי היא מתביישת.
עצה טובה לבחור שעדיין לא התמכר לסיגריות, והיה מעשן מידי פעם עם החברים וכיוצ"ב, ועדיין קל לו להפסיק לעשן, שלפני שמתחיל "לשמוע" שיפסיק לעשן לחלוטין, ואפילו לא לעיתים רחוקות, מכיון שדבר זה יכול להוות לו מכשול במציאת בת זוג, בשביל דבר של מה בכך, וכן יכניס אותו לנסיון שלא לשקר בזמן הפגישות.
אמרו חכמים "הדרת פנים זקן" (שבת קנב.) ויש בזה מעלות חשובות. אמנם יש בחורות שזקן מפריע להם (לפחות בתחילה). ולכן צריכה להתבונן אם חפצה בחתן בעל זקן או מגולח. ועם כל זאת יש לזכור שבמשך הזמן מתרגלים אחד לשני, ועל פי רוב אנו רואים שחתנים לאחר מספר שנים, משאירים את הזקן ודבר זה אינו מפריע לבת זוגם.
בחורה שנפגשה עם בחור ורואה שהוא מתאים לה, אלא שהזקן שלו מפריע לה. או בגלל שאינו מסודר או שלא חפצה כלל בזקן. אם נמצאים כבר בפגישות מתקדמות שלישית ואילך, יכולה לדבר על כך עם הבחור. יתכן שכאשר הבחורה תדבר עם הבחור על הדבר הזה ישירות, נשברים המסכים, והוא או היא מוותרים על כך. אם בכל זאת אינה מרגישה בנוח לדבר עמו על כך ישירות, כדאי שתדבר על כך עם הגורם המתווך ביניהם, שיעבירו זאת לצד השני.
חבל להוריד שידוך, על בעיה טכנית שפעמים שאפשר לפתור אותה בקל, ולפחות כדאי לנסות לפתור זאת. ובכל אופן יתייעצו עם הרב.
נקודה למחשבה לבחור עם זקן שמציעים לו בחורה שלא חפצה בזקן
בחור עם זקן שמצא בחורה מתאימה לו לחלוטין, אלא שמפריע לה מאוד דבר זה, וחפצה בחתן ללא זקן, ראוי שיתבונן אם להוריד את הזקן לזמן החתונה בידיעה שזמן מה לאחר החתונה כאשר הכלה תתרגל אליו, תסכים שיגדל זקן. בפרט שממילא בימי העומר מגדלים זקן עד אחרי ל"ג בעומר, ואז בלית ברירה האשה מתרגלת לכך, ויהא אפשר להציע לה שאולי ישאיר את הזקן גם לאחר מכן.
ידוע שלפני כחמישים שנה רוב הבחורים הצעירים לא היה להם זקן גם אם היו בני תורה, ורק לאחר מכן שהתחתנו היו מגדלים זקן. לכן בחור של ימינו לא גרע מגדולי הרבנים מלפני חמישים שנה.
אך חתן שהקפיד לא לגעת בזקנו כלל, ודאי לא יתאים לו פתרון כזה, והכל לפי הענין. ואדרבא, חתן שמראה שדבר זה חשוב לו מאוד, פעמים שבטחון זה משפיע על הכלה, וחפצה בו כמו שהוא.
ומעשה בחתן שהיה לו זקן ארוך שלא נגע בו מעולם. לאחר מספר פגישות, הזוג ראה שהוא מתאים מאוד, אך הזקן הפריע לבחורה. באחת הפגישות היא רמזה על כך לבחור. כשהבין החתן את ה"רמז", תפס בזקנו ואמר בנחרצות "זקן זה לא נגעתי בו, ולא אשחית אותו ויהי מה".
הבחורה הבינה אף היא את ה"רמז"...
ולאחר זמן נישאו והקימו יחדיו בית נאמן ושמח בישראל.
אחר התבוננות והבנה, איזה סגנון של בן/בת זוג מתאים לנו, יש לעשות פעולות מעשיות בכדי למצוא בן זוג. האפשרות להכיר בן זוג מתחלקת לג' אופנים:
משפחה ידידים שכנים...
יש לספר לקרובים ולידידים, שהתחלנו "לשמוע". ולכן חשוב בכל הזדמנות להעלות את הנושא בקרב ידידינו. צריך לדעת שהעולם הינו עסוק, ולכן אף שהגענו לגיל של חתונה, אם איננו מעוררים את הנושא, הדבר אינו מובן מאיליו אצל רוב העולם, ואף שיתכן שיש להם הצעות טובות, הידידים שלנו, פשוט לא יעלו על דעתם, לנסות להציע לנו.
חשוב כבר בשלב הראשוני לספר מה הכיוון שאנו היינו רוצים. וחשוב להגדיר את הדברים בצורה מדויקת ולומר את הדברים העיקריים בעינינו, וכן להגדיר את הסגנון, על מנת שמכרנו יוכלו להגדיר לעצמם בקלות אם יש להם הצעה שיכולה להתאים.
כשמתחילים "לשמוע", חשוב שנשים לב היטב למראה החיצוני שלנו כשאנו נמצאים בין הבריות, מכיון שאיננו יודעים מי רואה ומסתכל עלינו. יתכן שבחורה נוסעת לסמינר, וממש ממולה יושבת באוטובוס חמותה לעתיד, והדבר תלוי מאוד במראה החיצוני שלנו, בטיפוח האישי, ובצניעות של לבושנו והתנהגותנו. ולגבי בחור הדבר תלוי גם בהתמדתו בתורה בבית המדרש, בבית הכנסת ובזמן הנסיעה באוטובוס וכדומה.
כמובן שאין צורך להרבות בדבר זה יותר מהרגיל אלא שלא לזלזל בכך.
ככל שנחשפים ליותר אנשים כגון באירועים של המשפחה ושל ידידים, אנו נחשפים לציבור הרחב, כך שיתכן שנמצא חן בעיני מאן דהו וישאלו עלינו, כהצעה לשידוך לבניהם או בנותיהם.
ולאחר שעשינו את ההשתדלות, עלינו לזכור שלבסוף "מה' אשה לאיש"...
שדכן/נית
אמנם כל אדם יכול להיות שדכן פוטנציאלי על ידי שמציע לנו ממכריו, מכל מקום ישנם אנשים שזו המומחיות שלהם, וכן רוב עסקם בזה, ולכן הדרך יכולה להיות יותר קצרה ומהירה כאשר ניגשים לשדכנית מקצועית וזריזה.
אמנם הדבר עולם לנו כסף במקרה שאכן התחתנו דרך השדכנית, אך ברור שהשדכנית מקבלת את התמורה ביושר ולא בחסד, מכיון שמקצוע השדכנות הוא קשה מאוד, מלא באכזבות, ובטרחה מרובה. הדבר "גוזל" שעות רבות, ולכן מגיע לשדכן את מלוא התמורה לעבודתו.
מצוי מאוד שהשדכנית מציעה הצעה לכל צד, לאחר בירורים קדחתניים ומספר פגישות, ולפני ולאחר כל פגישה צריכה השדכנית ליישב את ההדורים שהתעוררו בפגישות, ולשוחח עם כל צד ולנסות להסביר את ההתנהגות הלא מקובלת (לשיטתם) של הצד השני, וכך לאחר טרחות מרובות, מחליט אחד מבני הזוג, שהצד השני אינו מתאים לו. הרי שכל הפעולות שעשתה השדכנית ירדו לטמיון, ועליה להתחיל הכל מחדש בהצעה נוספת. ואף שהשדכנית מחליטה בכל מאודה שהיא זו שתמצא לבחורה את הבן זוג המיועד, ולבסוף הבחורה מתחתנת בדרך אחרת, והשדכנית שבה לביתה ריקם... מכל הנ"ל ברור שהתשלום המגיעה לשדכנית הוא בזכות ולא בחסד.
אומרים העולם: הכסף שהכי שמחים לשלם, זה הכסף שנותנים לשדכן. ועל זה רגילים העולם לברך איש את רעהו, שההוצאות יהיו רק "בשמחות".
(ובכל אופן אם יש מכר או חבר שמכיר אותנו ואת הצד השני הדבר עדיף מאשר שדכנית).
פניה לישיבה או לסמינר
מעשי ביותר בכדי למצוא את בן/ת זוג, היא על ידי פניה לישיבה שנמצאים שם הרבה בחורים המתאימים באופן בסיסי לסגנון שלנו, וכן על ידי פניה לסמינר לבנות.
בכדי שדבר זה יהיה מעשי כדאי לבדוק מי האחראי במוסד לימודי זה בנושא השידוכים (אם יש כזה). ואם אין יש להתעניין אצל איזו דמות במוסד, שמכירה הרבה מהלומדים במוסד, ויכול לנסות להציע לנו בחור/ה מתאים/מה.
לפני פניה למוסד לימודים, חשוב שנתבונן היטב לפני כן, האם סגנון האנשים הלומדים במוסד מתאים לנו. לא די לפנות לישיבה שלומדים בה כמה מאות בחורים, אלא צריך לבדוק האם הבחורים הלומדים שם, הם מסוג הבחורים שמתאים לנו. שמא הם בסגנון פתוח מידי עבורנו, או שמרני מידי וכיוצ"ב. ואמנם כל זה באופן כללי, אבל ודאי שבכל ישיבה יש את כל הסגנונות השונים, ולכן יש לשקול כל הצעה לגופה כיון שבסופו של ענין אנו מחפשים "חתן ולא ישיבה".
יש אפשרות שההורים ידברו ביניהם ויש בכך מעלה שחוסך התנהלות של "טלפון שבור". ויש ציפיות מסוימות שלא מתבררות אלא לאחר שמדברים ההורים ביניהם (אצל בני אשכנז כמעט אין מציאות של שידוך ללא שדכן).
ויש אפשרות שיהא גורם שמתווך בין הצדדים. בכל אחד מהצדדים יש יתרון וחסרון, והמקובל בדרך כלל, שיש גורם שלישי שמתווך בין הצדדים. הדבר מונע מתחים בין ההורים, ובפרט מונע עוגמת נפש במקרה שצד אחד מבטל, ואז ישנה אי נעימות מיוחדת לפגוש בו, מכיון שיש הרגשה של פגיעה שכביכול לא רצו להדבק במשפחתם. בשלבים מתקדמים של השידוך כשנראה שעתידים להינשא, ההורים נפגשים לתאם את הפרטים האחרונים של מה שכל צד נותן. וככל שיסכמו את הדברים באופן יותר פרטני, וכן אם יכתבו זאת, יחסכו חיכוכים לא רצויים בעתיד.
המציאות מוכיחה שאדם אמצעי עושה את העבודה טוב יותר בכל המישורים וכדאי לנהוג כך.
עצה טובה לדבר על הנושא הכספי (בקווים כלליים) לפני הפגישות על מנת שלא ירד השידוך על כך, לאחר שבני הזוג התרצו.
בדבר זה ישנם שתי גישות בין גדולי ישראל. יש שנוקטים שיש רק לבקש מראש מחילה מהאח הגדול, ולהתחתן. וכן לדאוג לשידוך לאח המבוגר יותר. ויש הנוקטים שבכדי שהאח המבוגר לא יפגע, יש להמתין לו (עיין באורך בספר שלמי שמחה עמוד י שהביא דעות הפוסקים בזה). גם לפי גישה זו, יש להמתין תקופה מוגבלת. אך כשמגיע לגיל מתבגר, בלית ברירה, יבקש ממנו מחילה, ויתחתן.
ומכל מקום דעת רוב גדולי ישראל שדי לבקש מהמבוגר מחילה, ולהתחתן לפניו (כן דעת בעל האגרות משה, ודעת הגרש"ז אויערבך ודעת הגרי"ש אלישיב, וכן דעת מרן הגרע"י שליט"א, מעין אומר חלק יא פרק ג סימן י. וז"ל האגרות משה אבן העזר חלק ב סימן א: והנה פשוט לענ"ד דאף לכתחילה יכול אח צעיר לישא אשה אף שאחיו הגדול לא נזדמן לו עדיין אשה לישאנה, כי הרי הוא מחויב לישא אשה ואיך שייך שלא יקיים חיובו בשביל שאחיו הגדול לא מקיים).
הגרש"ז אויערבך זצ"ל רגיל היה לומר שנכון שבמדה שמציעים לבת הצעירה שידוך הגון, הרי שיש להשתדל לשדך את הבת הצעירה אף בטרם נמצא שידוך לבת הבכירה, כי במקרים רבים הדבר מסייע בסופו שגם האחות הבכירה תמצא את שידוכה.
והרב זצ"ל אמר על זה משל כי בבתים הישנים היו בנויים חלונות קטנים למעלה מעל הדלת אחד מול השני, כדי שיכנס לבית משב רוח ואויר טוב לתוך הבית. לפעמים האויר היה גורם לטריקת הדלת. ואם המפתח לא היה בנמצא היו מקפיצים ילד קטן דרך החלון הנ"ל, שיכנס פנימה ויפתח את הדלת מבפנים.
כך הדבר בנישואי אחות צעירה לפני הבכירה, שנפתחים 'מנעולים' שונים שמנעו עד כה את נישואי אחותה הגדולה (שלמי שמחה עמוד יג).
מעשה באב שהיו לו שבעה ילדים שהגיעו לפרקם, והאחות המבוגרת מכולם עדיין לא התחתנה. בצר לו פנה למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שינחה אותו כיצד ינהג כעת שנמצא שידוך לאחות השניה. השיב הרב שתתחתן וב"ה תפתח את המזל לשאר האחים וכך היה. הבת התחתנה ולאחר מכן בזה אחר זה התחתנו שאר האחים.
ישנם מקרים רבים, שאחות אחת מתחתנת. וקרובי משפחת בעלה ממליצים על חתן לאחות השניה, מכיון שמכירים את המשפחה ואת הבחורה. וכן הלאה בזכות החתן השני מגיע שידוך לאחות השלישית...
ועל כיוצא בזה אומרים העולם משל למה הדבר דומה. לאוצר הנמצא בשק סגור שאף אחד לא מצליח לפתוח אותו. בא אחד ופותח את השק, ואז כולם נהנים מהאוצר.
והנמשל הוא שהמזל של השידוכים במשפחה נמצא טמון, אח או אחות אחת מתחתנים ופותחים את המזל לכל המשפחה.
הנהגה נכונה לאח או אחות מבוגרים לומר בכל לב לאח הצעיר שמוחל לו בכל לב ושמח בשמחתו אם ימצא שידוך בקרוב וכיוצ"ב, ובזכות זה גם להם יבוא השידוך בע"ה.
