הקדמה: אין בדברים אלו
כללים ברורים וחותכים, וכל אחד יכול לחשוב על מהלך פגישה שונה. הצענו דרך אחת,
שהיא העיקרית, והדבר נתון לשינוי בידי כל אחד.
מטרת הפגישות באופן כללי
היא לברר אם הסגנון הכללי והשאיפות שלנו, כיצד יראה ביתנו בעתיד, יהיו תואמים
לבן/ת זוג עמם אנו נפגשים ומעוניינים להינשא להם. משפטים אלו הם כלליים מאוד, וכל
הפרטים שהסברנו בתהליך שלפני התחלת היציאה לשידוכים וכן בשלב הבירורים וכן בשלבים
הבאים של הפגישות, הם הפרטים המסבירים דברים אלו.
מטרת הפגישה הראשונה היא
הכרות בסיסית בלבד. ובשאר הפגישות מדברים על השקפה שאיפות וסגנון.
הבחור יספר על משפחתו (כמה ילדים, היכן הם לומדים, באיזה
מוסדות הם לומדים, היכן הוא בין הילדים, מה הסגנון של הבית. במה עוסק האב ובמה עוסקת האם וכו'. מומלץ לספר על בני
המשפחה בפירוט של שמות, ומי הוא כל אחד מהאחים [אחי מויישי הכי חמוד ושובב וכו']
על מנת שייוצר כבר קשר גם עם המשפחה המורחבת במקרה שהשידוך יצליח). לאחר מכן יעביר אליה את
רשות הדיבור. וכן בכל דבר שמספר על עצמו, לאחר מכן ישמע מה יש לה לספר ולומר בנושא
המדובר.
אפשר לעשות הכרות בסיסית גם
על כל נושא שמענין את שניהם, ואף על ידי שיחה על סתם דברים, כמו סדר יום, סגנון
הישיבה והסמינר, ידידים או משפחות משותפים שמכירים, מזג האויר, עיר שאוהבים
וכיוצ"ב. ולבחון לפי הסגנון של הדיבור והנושאים המדוברים, מי יושב לפנינו. העיקר שיהיה נעים בפגישה
לשוחח על נושאים משותפים.
יש לזכור השיחה אינה תחקיר,
אלא אנו משוחחים, מספרים ומקשיבים, ותוך כדי הדברים מגלים את האופי של האדם היושב
מולנו.
אם בפגישה ראשונה יש לדבר
בנושא השקפה. דבר זה תלוי בבחור ובבחורה. מקובל בפגישה ראשונה לדבר דברים כלליים
של הכרות בסיסית, כאמור. ומכל מקום ישנם שאדרבא, דוקא השקפה, מענין אותם, יותר מהכרות
בסיסית, שעל פי רוב שמענו עליה בזמן הבירורים. ולכן הדבר נתון לשיקול הדעת שלהם.
הכלל הוא, לדבר בחופשיות ובטבעיות.
לשים לב שהשיחה תהיה נעימה
והאוירה טובה, ושנתבונן אם הצד השני ראוי ורציני ברמה שכדאי לבדוק אם הוא מתאים
לנישואין.
מעבר לכך יש לשים לב למראה
חיצוני אם מתאים לנו, וכן לשים לב למידות הגוף. וכן לכל פרטי הלבוש, בכדי שנדע מה הסגנון, שמרני או מודרני וכו'. שכידוע בדרך כלל כל פרט בלבוש מראה על סגנון. ולאחר הפגישה נוכל לנתח
בעזרת ידידים והורים, את הסגנון.
בין שאר הדברים יש לשים לב
למידות שהגדרנו לעצמנו, בשלב ההכנה לפגישות, אלו מידות חשוב בעינינו שיהיו לבן/ת
זוג שלנו. וכפי האמור כבר, מידות טובות זה הדבר החשוב ביותר בבחירת בן/ת זוג. (הדברים כתובים בלשון זכר,
וברור שהכונה גם ללשון נקבה, וכן בכל הספר) עניו מתחשב, אכפתי, עדין, סבלני (סובל מצבים לא נעימים) וסובלני (מקבל שיש דעה אחרת החולקת עליו) מכבד את הבריות ולא מזלזל
בהם, אדם לא כפייתי לא בהתנהגות ולא בדעות. אדם שמח, בעל יראת שמים, תורה ועוד.
נוכל לשים לב לדברים אלו על
פי התנהגותו,
וכן כשמספר על עצמו ועל אורח חייו, אפשר לשמוע בין השורות כיצד הוא מתנהג ומתייחס
לזולת.
אמנם כל אחד מנסה להסתיר את המידות השליליות שלו. אך עם כל זאת ישנם דברים בולטים
שאפשר לגלות בזמן הפגישות. ובין השאר גם את מידת הבטחון העצמי של הצד השני, קל דעת או רציני/ת, ועוד
כיוצ"ב.
יש להדגיש, שאין הכונה לשבת ולנתח בשעת הפגישה דברים אלו, אלא לשוחח שיחה
קולחת, ורק לאחר הפגישה לנתח את הדברים.
וכן כדאי לציין, שאף אם באמצע הפגישה ברור לנו, שאיננו מתאימים, נמשיך
להתנהג כאילו אנו עדיין בודקים, מכיון שמצוי שלאחר מכן משנים את דעתם, וחפצים
להמשיך את השידוך.
עצה- מעבר למה שהשני משדר לנו בגלוי, כדאי מאוד להסתכל על תנועת הגוף הלא מתוכננות של הצד השני. סגנון הישיבה, תנועות הידיים, הבעות הפרצוף. אדם שמזיז
את גופו בקצב מהיר, את הרגליים או הידיים מראה על לחץ. אדם שיושב עם הבעת פנים
קפואה מראה על מתח. וכן צבע הפנים חיוור מראים על מתח.
כיוון הישיבה של הצד השני
מראה עד כמה הוא מתחבר אלנו. נשים לב על עצמנו. מי שנעים לנו להיות עמו, אנו מכוונים את הגוף ואת
הרגליים לכיוונו. ומי שלא נעים לנו להיות עמו, או שאנו עדיין לא סומכים עליו, או שעדיין
חוששים ממנו, אנו נפנה את גופינו לכיוון שונה מהצד השני, וכן את רגלינו.
יש להדגיש שצריך לקחת כל
דבר בפרופורציה, כיון שאם זה הפגישות הראשונות שלו/ה יתכן שמתרגשים מדאי (יש כאלה שאף שנפגשו עם
מספר בחורים/ות, עם כל זאת בכל פגישה מתרגשים מאוד).
מעשה בבחור ובחורה שבשלב הפגישות המתקדמות עשו חלק מהפגישה בטיילת, ולכן מטבע הדברים
הרבו בהליכה. מכיון שנעליה של הבחורה היו לוחצות ולא נוחות, אמרה לבחור שרגליה כבר כואבות מרוב הליכה. אך הבחור כל כך נהנה מהטיול ולא שם לב לדבר
והמשיך במסע הארוך מבלי להתחשב.
הרי דוגמא קטנה לחוסר התחשבות
ושימת לב לזולת. מכאן יש ללמוד גם להיפך. ידוע שאחד הדברים החשובים ביותר בהקמת בית זה
שהבעל יתייחס לאשה. ישמע את דבריה, ישמחה ויתחשב בה מאוד.
מעשה בבחור שהיה נחשב ל'שפיץ' של הישיבה. מיד לאחר
החתונה החל להתנהג בגסות הרוח ובאלימות ונצלנות. לאחר שבני המשפחה חקרו את הבחורה חקירה קצרה, התברר שעוד לפני החתונה, כאשר הגיעו הזוג לבקר בבית הוריו, הבחור לא התנהג
בכבוד כלפי אמו וזלזל בה, עד כדי כך שבנוכחות הבחורה, האם סילקה את בנה מהבית.
כשנשאלה הבחורה מדוע לא סיפרה על הדבר להוריה, הסבירה שהיה נראה לה שיתכן שהיו מתחים בין ההורים לבחור...
הרי לנו ששימת לב מינימלית,
חוסכת עוגמת
נפש גדולה בעתיד.
כל התנהגות משונה בפגישות צריכה להדליק
אצלנו נורה אדומה, שהרי כל בר דעת מודע לחסרונות של עצמו, ולכן מנסה לכסות אותם כשבוחנים
אותו. ואם בכל זאת כאשר הוא טורח לכסות, מתגלים סוגי התנהגות שליליים, יתכן שכאשר לא ינסה להסתיר
אותם, הם יתפרצו ללא מחסומים.
מכאן שיש לשים לב היטב לאינטואיציה שלנו. ראינו דבר משונה שמנו לב לתנועות
חשודות ("טיקים"- תנועות
לא רצוניות, שיתכן ונובעות מחמת צריכת כדורים), הדברים צריכים להדליק אצלנו
"נורה אדומה".
לאחר הפגישה הראשונה שהיתה
בעיקר הכרות ראשונית, את הפגישה השניה יש לייחד להשקפה. כפי שהיה אומר מרן הגרא"מ שך זצ"ל. וז"ל:
בעיקר יש לדבר בפגישות ההיכרות בענייני השקפה, לראות אם יש התאמה בענייני השקפות
וזהו העיקר, ושאר הדברים ממילא יבואו על מקומם בשלום. ע"כ. (ענבי הגפן עמוד 161). ובכלל זה יש לדבר על
שאיפות ודרך חיים. וכן בכל פגישה מלבנים דברים שנשארו לנו ספקות מהפגישה הקודמת.
אפשר לחלק את הפגישה השניה לשני
חלקים. חלק אחד המשך להכרות אישית, דהיינו לדבר על תחביבים, דברים שעושים בשעת הפנאי, בחופשים
ושבתות, סגנון לבוש שאוהבים ועוד, וחלק שני בהשקפה.
חשוב להדגיש: שבענין נושאי הדיבור, הכלל הוא שאין כלל. ואם דיברו על נושאים ששמחים לדבר עליהם, הרי זה מצויין, וזה משקף את האופי שלהם, וזו בדיוק המטרה, להכיר אחד את השני. זוג חי ומדבר בסופו של ענין לפי מה שנחמד לו ולא לפי מה שכתוב בספר.
מעבר למטרה של הכרות יותר
מעמיקה מטרת הפגישה השניה היא גם למצוא נקודות משותפות.
וכן על ידי שיחה על דברים יותר פרטניים בחיי היום יום, אנו לומדים
להכיר את המידות של הצד השני. כיצד יחסו לזולת וכיוצא בזה.
בשלב ב של הפגישה יכול
הבחור לשאול מה הסגנון שהיא מחפשת, ולאחר מכן לספר מה הסגנון שהוא מחפש.
יש לתמצת את הדברים על ידי
שנחשוב
מראש על ג' דברים שהכי חשובים לנו ולומר אותם לפי סדר החשיבות בעינינו. לאחר מכן, אפשר מעט להרחיב בכל נקודה, מה
הכונה
וכיוצ"ב.
עצה טובה לספר על הסגנון שאנו
חפצים בו בכללות ולא בפרטות, בכדי
שהצד השני לא ירגיש שאינו מתאים לנו בגלל פרט שולי. לאחר ששמענו מה שמחפש הצד
השני, אפשר להרחיב בפרטות של מה שאנו מחפשים.
שיחה בנושא סגנון מאוד
חשובה, ואם לא בפגישה השניה אז בפגישות שלאחר מכן, מכיון ששני הצדדים מעוניינים להתחתן
עם מי שמתאים להם. ועל דרך משל, בחורה שמחפשת בחור מתמיד, ובמציאות הוא בטלן, הרי
שהבחור ידחה את השידוך, לא בגלל שאינו מעוניין בה, אלא מכיון שאינם מתאימים.
לא מתחתנים עם מישהו/י
שאיננו מתאים לנו. וכפי הדוגמא של בחורה שמחפשת בחור מתמיד, הרי שאם הבחור יהא
בטלן, אשתו תצטער על הבטלן שהתחתנה עמו, וכל הזמן תנסה לשכנעו ללכת ללמוד
"קצת". ואמנם זה לא תפקידה של האשה להיות "המשגיח" של בעלה,
אבל ברור שהדבר יפריע לה מאוד. אם כן יש לעלות על נקודות בסיסיות שחשובות לכל צד
לפני שמתחתנים.
בפגישה שניה כבר פחות מתוחים ומתחילים להתנהג יותר
בטבעיות, וזה הזמן לשים לב היטב לכל תנועה והתנהגות.
יש לשים לב לשפת הגוף, כאמור. וכן לשים לב היטב ביחס
לזולת בזמן הפגישות. הן כשמזמינים דבר מה לשתות או כששואלים על מקום מסוים שרוצים ללכת לשם, וכל כיוצא בזה. ותן לחכם ויחכם עוד.
אחד הדברים הבולטים ביותר
בשפת הגוף היא, שכאשר אדם מדבר על נושא שמעניין אותו וקרוב אליו, הוא מדבר עליו
בהתלהבות, וכאשר הוא מדבר על דברים שאינם מעניינים אותו, הוא מדבר עליהם במתינות וללא חיות. אם
שמים לב לזה, רואים מה מעניין יותר את הצד השני.
בפגישה השלישית ואילך אפשר
כבר לדבר ביותר חופשיות על הדברים שהכי מעניינים אותנו, כיון שנוצרה מעין ידידות.
וכבר נרקמים התהליכים לקראת חתונה.
אפשר לדבר על מקום מגורים
שהיינו רוצים לגור בו. איזו עיר, איזה סגנון שכונה, שכונה דתיה מעורבת או
חילונית. קרוב להורים או רחוק מההורים. וכן לדבר האם כדאי בתחילה לשכור דירה
או לקנות.
אפשר לדבר על מקורות פרנסה,
סגנון עבודה וכדומה. וכן אפשר להעלות מצבים שבהם הפרנסה תהיה קשה, מה חושב הצד
השני שהפתרון הכי טוב, כיצד להתמודד עם כך. נושא זה יכול לגלות לנו עד כמה הצד
השני לוקח אחריות או מתנער ממנה.
אפשר לדבר על מצוקות
אישיות, התנהגויות במצבי לחץ. אפשר לספר ולשמוע כיצד אנו מתמודדים בכל מיני מצבים
עם חברים עם ההורים או המשפחה וכדומה.
יש לשים לב שאף שמדברים כבר
ביותר פתיחות אנו עדיין נמצאים תחת זכוכית המגדלת של הצד השני שבוחן את ההתנהגות
שלנו, וכן עלינו לשים לב להתנהגותו, מכיון ששום דבר עדיין לא
סגור. ועדיין עלינו לבחון אם זה בן הזוג שהיינו רוצים לחיות יחד עמו את חיינו. לכן
צריך לשים לב היטב להתנהגות ולמידות. וכל דבר חריג צריך לעורר אצלנו נורות אדומות
וכדאי שנתייעץ עם הורינו מכרינו וידידינו.
מפגישה רביעית ואילך על פי
רוב בני הזוג עתידים להתחתן. אמנם עדיין כל צד עדיין בודק, ומנסה ללמוד עוד על האופי
של האחר, מטרת הפגישות האלו הם הכרות אישית עמוקה יותר, וכן הכרות מפורטת יותר בהשקפה.
בפגישות שמכאן ואילך יש
לדבר בעיקר על דברים מעשיים שעתידים להיות בחיי היום יום. דהיינו היכן בדיוק רוצים
לגור ולא
רק באופן תיאורטי, שדיברו על כך בפגישות הקודמות. באיזו עיר שכונה וכדומה. האם
בשכירות או לקנות דירה או לגור אצל ההורים בתקופה הראשונה (דבר שלא מומלץ בשום אופן). היכן רוצים ללמוד או לעבוד.
מה יקרה במקרה שלא יהיה כסף. כמה שעות ביום ילמד הבחור לאחר החתונה. יום שלם, חצי יום או כלל לא וכו'.
הפגישות מצטמצמות לזמן
מוגבל, ולכן חשוב לנצל את הזמן המועט שברשותנו בכדי לעמוד על האופי של מי שיושב ממולנו, לכן עלינו לשים לב
להתנהגותו, וכן לשים לב לדברים שמספרים על עצמם. הכלל הוא, שהנושאים שמדבר עליהם הכי הרבה, הכי חשובים לו. וכן הדברים
שמזכיר ראשונים, בדרך כלל חשובים יותר בעיניו.
ובנוסף, הפגישות צריכות
להיות תכליתיות. לכן בכל פגישה ופגישה נקבע לנו יעדים ברורים.
למשל:
פגישה ראשונה: הכרות. מה
משפחתו. כמה ילדים. במה עוסקים ההורים. היכן לומדים האחים. היכן למד לפני כן. מי
רבותיו. על פי איזה הלכות פוסקים. רמת החיים של המשפחה ועוד.
פגישה שניה: השקפה. כיצד
אנו מצפים שיראה הבית שלנו. האם הבעל צריך לעבוד ואם כן כמה. רמת הצניעות. מכשירים
חשמליים בבית, מחשב אינטרנט, הכשרים שאוכלים. ועוד.
פגישה שלישית: דברים שעדיין
איננו יודעים על הצד השני וחשוב לנו לדעת.
חשוב מאוד לחשוב היטב לפני
הפגישות על מה הולכים לדבר.
מקובל שהבחור מנהל ומוביל
את הפגישה. לכן עליו לתכנן היטב, את הנושאים שמעוניינים לדבר עליהם. ומכל מקום גם
הבחורה צריכה להכין נושאים שמעוניינת לדבר עליהם, ותוכל לעורר עליהם.
יש בזה חשיבות מרובה בכך
שהבחור מוביל את הפגישה, מכיון שיש בזה תכונה יסודית בתכונות הנפש של האדם.
טבע האשה שחפצה בבעל שיהיה
לה למשענת ויוביל אותה בחיים ותרגיש תחתיו הרגשה של בטחון ומחסה. ולכן עצם ההובלה
של הפגישה, משרה על הבחורה אוירה נעימה של בטחון ויציבות. ומכאן שעל הבחור להבין
את התפקיד המוטל עליו, בעת הפגישות ולאחר מכן בכל מהלך הנישואים.
ולכן חשוב לרשום לפחות חמישה נושאים שהיינו רוצים
לדבר עליהם בפגישה. על מנת שאם רצף הדיבור ייפסק, לא יהיה מצב של חוסר נעימות של
שתיקה, שתיקה של עשר שניות נראות בפגישה כנצח. ואז מתחילים לחשוב אולי אין
לנו סגנון שיחה משותף וכו'... (וזו טעות, כי יש שתיקה
מחמת שפעם ראשונה נפגשים ונרגשים וזה דבר מובן ומצוי. ומכל מקום שתיקה יכולה
להתפרש בצורה שאינה נכונה, ולכן צריך להתכונן לפגישה).
ומעשה בבחורה שמיד לאחר הפגישה
עם הבחור החלה לדבר ולדבר כמעט ללא הפסקה. בפגישה הבאה הדברים נרגעו, ולבסוף הבינו
שמתאימים והתארסו והתחתנו. לאחר מעשה שאל אותה הבחור מדוע כל כך דיברה בפגישה
הראשונה. הסבירה הבחורה שלפני כן פגשה בחור פגישה אחת, ומשום מה נתקעה לה הלשון
ולא דברה כמעט בכלל. הבחור "הוריד אותה" בגלל שאינה "זורמת
ומדברת". כששמעה הבחורה את הסיבה, לא האמינה למשמע אוזניה, ולכן קיבלה על
עצמה שמכאן ואילך ויהי מה, לא יורידו אותה בגלל סיבה זו.
הרי שפעמים מה שלא
"מדברים" זה מחמת התרגשות ולא בגלל שמדובר באנשים סגורים ושקטים. ולכן
אם חושבים לדחות הצעה בגלל סיבה זו, כדאי לנסות פגישה נוספת.
חלק מהכנת הפגישה היא גם לברר היטב היכן הפגישה ואיך
מגיעים בדיוק על מנת שלא נאחר, ותתחיל הפגישה ברגל "שמאל".
לא פחות חשוב מהנושאים שנדבר עליהם,
חשוב גם שנשים לב לפרטי הלבוש שלנו. הבחורה צריכה לחשוב היטב אם הלבוש שלובשת מייצג
את הסגנון הכללי שלה. לפעמים יתכן ובחורה קנתה בגד חדש, אך אינו מייצג את הסגנון שלה, והבחור יטעה לחשוב שזה הסגנון שלה.
נעליים בהשאלה
ומעשה בבחור שלקח בהשאלה מחברו,
נעליים נאות מסויימות לפגישה, ודוקא זה מה שהפריע לבחורה בפגישה. וכשדברו על זה
אחר זמן, ושמעה שזה מחבירו נרגעה שזה לא הסגנון שלו...
חשוב שהלבוש יהיה נקי ומצוחצח, שהרי כעת אנו תחת זכוכית מגדלת ומסתכלים על כל פרט בלבוש שלנו.
לשים לב בכל פגישה שהכובע אינו מאובק, צווארון נקי וכן לשרוולים נקיים וחולצה מגוהצת
כיאות. מכיון שלפעמים הבחור מגיע לפגישה ישירות מהישיבה, ובכל פעם לובש את חליפת השבת שלו
וכובע השבת ונעלי השבת, ומרגיש כל יום חג, אלא שאת החולצה יתכן ולא החליף מאתמול
והצווארון יתכן שאינו נקי כבר וכן השרוולים וכו'... נעליים מצוחצחות, כיון שלפעמים אמנם הוא נועל את נעלי שבת, אך אינן נקיות דיין, או שהחלו להתבלות... וכן אם בדרך לפגישה עבר
במקום של עפר וכדומה, ינקה מעט את הנעל לפי הפגישה, ולא יעמידו את הבחורה בנסיון
של לימוד זכות...
בחורות מטבען שמות מאוד דגש
ללבוש שלהן, וכמעט לא יעזו ללבוש אותו בגד בג' פגישות הראשונות. אך אצל הבחור שהבגדים
חוזרים על עצמם, חשוב לשים לב גם בפגישות הבאות, לגוון בעניבה ולהיות בכל פגישה עם
עניבה אחרת.
ראוי לחזור ולהדגיש שישנם בחורים, בפרט בסגנון
שמרני, שאינם שמים לב ללבושם. שהרי כל ימיהם חינכו אותם שהפנימיות היא העיקר ולא
החיצוניות. ובחורים מעין אלו צריכים הדרכה, שכעת אינם נפגשים עם החברותא שלא מעניין אותו
הלבוש שלהם. אלא המדובר בבחורה שמבחינתה כל סממן חיצוני חשוב, שכך הוא טבע האשה, ולכן שמה
לב לכל פרט בלבושנו.
בחור שמגיע לפגישה כשכובעו
מאובק או מקומט או חולצה שאינה נקיה (בשרוולים, או בצווארון) או בעניבה עם כתם וכיוצ"ב, עושה רושם שלילי על בחורה, אף שבחינתה היא מחפשת
בחור צדיק ושמרני, אבל דברים אלו גורמים לה לחשוב שהבחור כלל "לא מן הישוב", ולכן ראוי שגם בחורים
מסגנון כזה ישימו לב היטב למראה שלהם.
בחור שיש לו זקן, חשוב
שיסרק את הזקן שלו לפני הפגישה שיראה מסודר, כיון שאף בחורות שרוצות להיפגש עם בחור עם זקן,
מ"מ חשוב להן מאוד שהזקן יהיה מסודר. והרבה שידוכים נדחו בגלל פרט זה.
1- בדרך כלל פגישה ראשונה
עושים בין שעה לשעה וחצי.
2- פגישה שניה בערך שעתיים.
3- פגישה שלישית ואילך בערך
שלש שעות.
אורך זמן הפגישות, כפי
המקובל, חשוב מאוד וצריך להשתדל שלא לעבור על זה!
חשוב שהפגישות לא יהיו יותר
מידי ארוכות. שלא יהיו מעמסה על הצד השני (על הבחור או על הבחורה. ואף שבדרך כלל הבחור
מנהל את הפגישה וממילא הדבר תלוי בו, מכל מקום פעמים שהבחורה מעלה עוד נושא ועוד
נושא, ואף שהבחור מעונין לסיים את הפגישה, מרגיש חוסר נעימות להפסיק אותה, ואז
הדבר תלוי ברגישות שלה כלפיו). וחשוב להתבונן אם הצד השני נוח לו בהם. שכידוע
הכלל אומר, שתמיד עדיף לקצר מאשר להאריך. וכשנהנים בפגישה, ומפסיקים, משאירים טעם טוב של
עוד.
ולכן טוב שהבחור יחליט מראש
(כפי המקובל) כמה זמן אמור להיות אורך כל
פגישה ולא יאריך יותר, בפרט בפגישות הראשונות. סיבה ראשונה לכך היא כאמור, שיתכן שהבחורה לא נהנית עד כדי להאריך את הפגישה. צריך
לזכור שמצוי מאוד שבני הזוג
מרוגשים ונמצאים במצב של מתח. ולכן אינם מתנהגים בטבעיות בשעות הפגישה. ולכן מכביד עליהם להיות במתח
לאורך זמן.
סיבה נוספת ומכרעת היא
הנקודה של חוסר צניעות. בני הזוג עדיין אינם נשואים, וכל מטרתם לראות אם בן הזוג מתאים להם להקים
בית נאמן בישראל. לכן הדבר אינו צנוע לעשות פגישות ארוכות, שמאבדות את האפקט של
הבדיקה. אלא מתחילה להיות פגישה ידידותית בין שני רעים.
ומכל מקום ברור שאין הכונה
לעשות פגישה עם "סטופר". ואם רואה שהשיחה נעימה וזורמת, לא יפסיק בבת
אחת אלא ימשיך אפילו שעבר מעט הזמן, ויראה זמן מתאים לסיים את הפגישה בנעימות
ובטעם טוב.
אם מרגישים אי נוחות
מסוימת, הן מחמת תנאי הסביבה כגון חום, קור וכדומה, או מחמת סיבות אחרות, אפשר
לקצר את הפגישה אף שמדובר בפגישה בשלב מתקדם.
בדרך כלל בפגישה הראשונה
נפגשים בבית הורי הכלה או בבית של ידידי משפחת הכלה (אך אין זה חובה והכל לפי
הענין וכפי שיסכמו בין הצדדים).
פגישה שניה ואילך (ויש שדוקא מפגישה שלישית) בדרך כלל עושים כבר מחוץ
לבית, דהיינו בלובי של מלון וכיוצא בזה. חשוב מאוד שבכל מצב הפגישה תהיה במקום שאינו הומה אדם, נינוח ויפה וכן שיהיה שתיה.
מכיון שמצוי מאוד שבני הזוג מתרגשים ועל ידי שתיה, פג המתח ועוזר להרגשה נעימה בפגישה.
גדולי הדור העירו שאם יש
אפשרות להיפגש במקום אחר, לא יפגשו בלובי של מלון, כיון שיש בזה פרצה חמורה בקרב
כמה בני תורה ((מה שכתבנו שיש שנפגשים בלובי של מלון, כך עושים רוב הנפגשים, מכל מקום
גדולי הדור התריעו על הפרצה בצניעות בדבר זה, והמלצת גדולי הדור למקרה שרוצים
להיפגש מחוץ לבית, להיפגש באיזו טיילת או גן ציבורי שקט. שובע שמחות חלק א פרק א
הלכה יט עמ' לב-לג).
אפשר גם לשלב בחלק מהפגישה
יציאה מהלובי לאיזו טיילת או לגן שקט שאפשר לשבת ולשוחח שם בנחת. חשוב מאוד שיהיו במקומות שאין בהם בעיה של חוסר צניעות, שיכולים לגרום להרגשת אי
נוחות ובפרט
לבחורה. כגון מקומות שאינם מוארים כפי
הצורך
וכדומה. וכן מקום חשוך מידי גורם
לאוירה זולה ורחובית.
בנושא זה ישנה אגרת שכתב מרן הגרא"מ שך זצ"ל. וז"ל: ועל
דרך הפגישות ששאלת, דע, שצריכים מאד להיזהר מפני איסור יחוד, ובפרט בשעות ערב, ויש
להשגיח שימצאו במקום עוברים ושבים (מכתבים ומאמרים חלק שישי).
חשוב ששעת הפגישה תהיה
מוקדמת ככל האפשר, ויש לדבר זה מספר סיבות. ראשית מונעים בעיה של חוסר צניעות במדה והשעה
מתארכת לתוך הלילה. שנית כך לא נוצר מצב של הגבלה למקרה שמעוניינים להאריך את זמן
הפגישה בפרט בפגישות מתקדמות. דבר שלישי, יתכן שבשעה מאוחרת הצד השני יהיה עייף ויישאר לו
רושם פחות חיובי בגלל שהיה עייף.
פעמים שבחורה לאחר פגישה, שנשאלת על ידי הוריה כיצד
היתה הפגישה, תאמר שהיתה טובה אבל מעייפת... וחבל. דבר זה נגרם על פי רוב מחמת שעה מאוחרת של
פגישה או מחמת פגישה ארוכה מידי.
נקודה זו על עייפות צריכים
לקחת אותה בחשבון בכל פעולה בחיים ובפרט שיוצרים קשר עם אדם נוסף.
עד כה היינו תלויים בעצמנו
ויכולנו להחליט לספוג את העייפות, או להחליט לפרוש כאשר מרגישים עייפות. כעת עלינו
לזכור שיש גם את הצד השני, ויתכן שהוא יהיה עייף.
כשעושים את הפגישה בגן או
טיילת מומלץ
מאוד לעשות את הפגישה בשעות היום, שאינן קרובות לשעות הלילה. מכיון שבמקומות כאלו מצוי שבשעות הלילה אין תאורה
טובה, וכן אין הרבה עוברים ושבים.
להיכנס לפגישה בחיוך, וכן
להשתדל הרבה לחייך. חיוך סגולתו לשבור מחיצות ולהפחית מתחים.
בתחילת הפגישה, יאמרו שלום.
ישנם הרבה שמרגישים לא נעים, אבל להתגבר ולהיות טבעי. אפשר להתחיל, ערב טוב, שמי
אברהם כהן, כידוע כבר, וכו'. (ואין בזה בעיה של חוסר צניעות, מכיון שלא שואל
בשלומה, אלא אומר שלום גרידא מדרכי הנימוס ודרך ארץ. עיין באוצר הפוסקים סימן כא
סעיף ו, ובפתחי תשובה שם ס"ק ג).
ואם באה מרחוק יכול
להתעניין בנסיעתה, ואם הוא בא מרחוק יכול לעניין אותה בנסיעתו, איחור אוטובוס
וכו'...
כשנפגשים בבית בדרך כלל
שמים לפניהם קנקן או בקבוק שתיה, אם מרגיש שמתביישת לשתות, יכול להציע למזוג לה.
אך כשנפגשים בלובי של מלון וכיוצ"ב, וקנה לה בקבוק פרטי, אינו צנוע שימזוג
לה. אך אם מרגיש שמתביישת יכול למזוג לעצמו ולרמוז שיכולה אף היא לשתות (בדברים אלו בדרך כלל נשים
יותר מתביישות, לשתות או לאכול וכיוצ"ב. ועל פי רוב בחורים מרגישים יותר
בטבעיות).
חשוב להיות טבעיים גם בסוף
הפגישה באמירת שלום. יש המתביישים (או שחוששים שמא אין זה צנוע, ואין זה נכון) ואינם אומרים שלום כדרכי
הנימוס. והבחורה עלולה להיפגע מיחס זה.
מצד ההלכה, מותר להסתכל על
המשודכת לבודקה אם היא נאה, למטרת נישואין (שולחן ערוך אבן העזר סימן כא סעיף ג. ואמרו
חז"ל שאף ראוי לנהוג כן לכתחלה. ולאחר הוורט שכבר ברור שאמורים להינשא, כתבו
הפוסקים שחזרה הדין כמו שאר נשים שאין להסתכל עליה. ולכן כתבו הפוסקים שלאחר הוורט
עדיף שלא להיפגש בבית, מכיון שלא ינצל מלהסתכל עליה. שלמי שמחה פרק ט בשם
הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שובע שמחות חלק א פרק א הלכה יט). גם אם כבר ראה שהבחורה
מספיק נאה לדעתו, עם כל זאת יכול להסתכל עליה במהלך הפגישות בכדי לראות את
הבעות הפנים, סגנון הלבוש ועוד כיוצא בזה, שהרי מדברים אלו יכול להחליט אם היא מתאימה
לו או לא. וזה חלק ממה שאמרו חז"ל שלא ישא אשה עד שייראנה.
לא מסתכל
מעשה בבחור שהיה "שומר את
עיניו" במהלך הפגישות. לקראת הפגישה הבאה, כשהורי הבחורה העירו לה על פרט
לבושה שתשים לב שיהיה יפה, אמרה הבחורה בטרוניה "מה זה משנה, בין כה וכה,
אינו מסתכל עלי. גם אם אבוא עם בגדי הסמינר, הוא לא ישים לב לכך".
מכאן שכל ערום יעשה בדעת,
וגם מי שמחליט לשמור את עיניו, יעשה באופן שלא יורגש מאוד.
ישנם שמרגישים חסימה להתחיל
לדבר מחמת שמתביישים. באופן כזה, יכולים להכין דבר תורה קצרצר (בטח שלא דבר עמוק, ארוך ומכביד! אפשר בנושא
נישואין, או מידות או דקדוק המצוות, ולקשר זאת לסגנון בית שהיינו רוצים לבנות, בית
של חסד, בית של יראת שמים וכדומה. ולאחר מכן אם לא מצליחים למצוא בדבר שאמר נושא
שיחה משותף, יתחיל לספר על עצמו).
מי שיכול לדבר בטבעיות,
יתחיל לדבר על הא ועל דא, כאמור לעיל, ותוך כדי אפשר לדבר על דברים הנוגעים להכרות
אישית. משפחתו, מקום לימודיו, וכיוצ"ב.
בדרך כלל הבחור הוא זה
שמנהל את הפגישה וכן מסיים אותה.
לכן עליו לשים לב לתת לבחורה להתבטא בחופשיות וברצף. הדבר חשוב, מכיון
שהיא מרגישה שהוא מקשיב לה וכן הוא יכול ללמוד יותר על האופי שלה.
כדאי להוסיף הערות ביניים המראות
התעניינות. פעמים הבחורה מספרת דברים, על הסמינר, או מקום העבודה, או על משפחתה,
שאינם מעניינים את הבחור, אך ראוי לנסות בכל זאת להתעניין בהם, ולהתנתק מהעולם
המצומצם של ישיבה וחברותא שבו שרוי הבחור, ולנסות להיכנס לעולם שלה. כשלא מראים
התעניינות בדבריו של השני, זה נותן הרגשה של חוסר אכפתיות.
חשוב מאוד לחוש את הצד
השני, אם אינו נהנה או שלא נוח לו בגלל איזו סיבה (איננו מוצאים חן בעיניו,
נושא השיחה לא מענין, חם בחדר, קר בחדר, מקשיבים בחדר השני לשיחה, השיחה מתארכת
יותר מידי, וכיוצ"ב). לדבר זה קוראים "טקט". כל פעולה
מוגזמת מבלי להרגיש את הצד השני, יגרום שהצד השני לא יהיה חפץ בנו.
ומעשה באחד שכל הפגישה דיבר דברי
תורה בלי הפסקה, ולאחר שעתיים אמר לה אולי נפרד מתוך דבר הלכה?! אמרה לו: אולי
נפרד לגמרי....
חשוב שהפגישות לא יהיו ארוכות
מידי.
אם מרגישים שהפגישה היא כמעמסה על הצד השני אפשר לרמוז בעדינות (לפחות לאחר כשעה) שפחות או יותר מיצינו את
עיקרי הדברים. הסיבה לכך היא
מכיון שיתכן שהצד השני, לא נראה לו שאנו מתאימים, ולכן אינו נהנה.
גם אם ברור לנו מתחילת הפגישה שאיננו מעוניינים בפגישה שניה, מכל מקום יש
לכבד את הצד השני ולהמשיך את הפגישה לפחות שעה כמקובל, וכן בכל פגישה.
אף אם נראה שהצד השני נהנה
בפגישה, עם כל זאת עדיף שלא להאריך את הפגישה, מכיון שיתכן שהצד השני אמנם מעט
נהנה בפגישה, אך היה מעדיף לסיים לעת עתה את הפגישה (אף שחפץ להמשיך בקשר, או
שרק מראה עצמו כאילו נהנה). דבר זה חשוב על מנת שלא להשאיר טעם לא טוב.
חשוב מאוד לספר להורים על כל מהלך הפגישות בהרחבה. פעמים שסוגי התנהגות שנראים לנו
כרגילים, מדליקים אצל זולתינו "נורות אדומות" שכדאי לשים אליהם לב. גם אם הבחור חוזר לאחר
הפגישה לישיבה, מומלץ מאוד, וגם עושה חסד עם ההורים (שפעמים רבות נמצאים במתח
ורוצים לדעת איך מתקדם השידוך) שמתקשר ומספר להם בפרוטרוט על מהלך הפגישה.
ההורים רוצים בהצלחת ובנישואי בנם לא פחות ממנו ופעמים אף יותר, לכן כדאי מאוד
שישתף אותם, וירויח מכך שישמע עוד צד שאוהבו ויועצו.
חשוב מאוד שההורים יקשיבו במלוא הקשב לילדיהם החוזרים מפגישה. יש לתת להם להביע את
עצמם בפרוטרוט. יש להיזהר לא להדחיק דברים שליליים שמספרים על הצד השני.
ישנה בעיה בסיסית שכאשר ההורים מתכבדים בבחור
או במשפחת הכלה וכדומה, הרי שמבחינתם, השידוך כבר הולך לקראת חתונה, ולכן ההורים
מנסים להדחיק כל דבר העומד בדרכם לקבל את מנת הכבוד הזו, ולכן אינם קשובים להערות
שמעירים ילדיהם.
לכן ההורים צריכים להתעלות
מעל עצמם ולהבין שהדבר העיקרי הוא שתהיה התאמה בין בני הזוג, ודבר זה גובר על כל שאר
השיקולים.
וכן ישנם הורים שמאוד
מפחדים על בנם או בתם (בצורה מוגזמת) שחס ושלום לא ייפול בחלקם שידוך שאינו טוב, ולכן הינם ספקניים מאוד לגבי כל
הצעה, ומשכנעים את הבחור/ה לדחות את "ההצעה" דברים של מה בכך. במקרה כזה
על הבן או הבת "לנטרל" את ההורה ולהיוועץ בענייני השידוך, עם הרב.
אם איננו מרגישים דחיה,
ולפי מה שנראה לעת עתה הסגנון נראה לנו מתאים פחות או יותר, די בכך כדי להיפגש פעם
נוספת, ובפרט אם היה לנו נעים לשוחח. בפגישה ראשונה לא חייבים להרגיש לא אהבה
ואפילו לא "קליק". אמנם אין להתחתן עם אדם שלא מרגישים כלפיו שום רגש,
אפילו לא חיבה מועטה, כמו שנסביר בהמשך. אך אין זה מחייב שצריך להרגיש בכך כבר
בפגישה הראשונה.
כשנמצאים בפרשת דרכים ולא
יודעים אם להמשיך או לדחות את השידוך, במקרים רבים הפתרון לכך הוא פגישה נוספת.
מעשה בבחורה שהגיע לפרקה ואף
התבגרה, ומכל מקום היה קשה בעיניה להתפשר על שידוך שאיננה שלמה עמו. מספר פעמים
קרה לה שפגשה בחור שבע שמונה פגישות, ולאחר מכן הגיעה למסקנה שהוא לא, בחיר לבה...
הדבר היה קשה בעיניה, וכשהתייעצה עם הרב, אמר לה, שדבר זה לגיטימי. ולבסוף זכתה
והקימה בית נאמן בישראל.
ומעשה בבחורה שתהליך השידוכים,
לא עבר עליה בנקל, ולכן נפגשה עם כמה וכמה בחורים, אך ללא הועיל.
כשנפגשה עם אחד מהם, החליטה
באופן מוחלט שגם זה אינו בחיר לבה.
ומכל מקום כיון שהגיע לגיל
מתקדם, בני משפחתה דחקו בה לנסות עוד פגישה אחת.
הבחורה לא יודעת להסביר מה
קרה, אבל בפגישה הנוספת, נפתח ליבה ונהנתה מהבחור, ולאחר הפגישה החליטה, מצאתי! זה
הבחור.
פגישה נוספת
ומעשה בבחור שבתהליך השידוך שלו,
נפגש כבר עם חמש בחורות. חברו שהיה בסוד העניינים, ייעץ לו אולי לנסות שוב לפגוש
את הבחורה הראשונה, מכיון שכעת הוא בעל נסיון ויתכן ששידוך זה מתאים. הבחור חשב
ולבסוף החליט לנסות שוב. התקשר לאמו וקבעה לו פגישה נוספת. הזוג נפגש פעמיים, בפעם
השניה היה נראה לו ברור שאינם מתאימים, אך חשב בלבו שנוצר מצב לא נעים, וכיצד
יעביר זאת לצד השני. לבסוף החליט שבמקום לעשות זאת בדרך עקיפה, יאמר זאת לבחורה
בצורה ישירה.
לכן בסוף הפגישה ניסה
להסביר לה שבתחילה לא היה נראה שהם מתאימים, ולאחר מכן שכנעו אותו לנסות שוב, וכעת
שוב לא נראה לו שהם מתאימים...
לאחר שיחה של שעה וחצי,
הבין שיתכן וטעה בשיקול הדעת, ולבסוף התחתנו...
הרי שפעמים פגישה נוספת
פותרת את הספקות לכאן או לכאן.
צריך רגישות. השנוא עליך לא
תעשה לחברך (שבת לא.). הצד השני נמצא במתח ולכן יש להזדרז להשיב תשובה, ולא יאוחר
מצהרי היום של מחר. אם עובר מחצית היום ואנו עדיין מסתפקים, יודיעו לשדכן, שמסתפקים על מנת
שיודיע לצד השני. לא יסמכו על כך שיבינו מעצמם. הצד השני יכול מאוד להצטער ולהקפיד על חוסר רגישות כשמתאחרים מלהשיב תשובה, תהיה אשר תהיה.
ישנם בחורות/ים רגישים,
שמסתפקים אם להמשיך או לדחות, ולכן חפצים לעשות עוד ועוד פגישות, אך לא רוצים לצער
את הצד השני, שיחשבו שאנו מעוניינים, ויתכן שלבסוף ניתן תשובה שלילית. ומחמת זה
מעדיפים שלא להיפגש.
מחשבה זו אינה נכונה, מכיון
שעל דעת כן אנו ניגשים לפגישות. או שידחו אותנו או שאנו נדחה. וכל צד יודע זאת
מראש וזה על דעת כן. ולכן הדבר מקובל שאפילו לאחר פגישות רבות, מותר לנו לומר
תשובה שלילית. ואין להכניס שיקול זה, שמא הצד השני יצטער במערכת השיקולים שלנו. כל
אחד מאיתנו צריך לדאוג אך ורק לעצמו, בנקודה זו. ודבר זה מקובל לכל הדעות.
פעמים שאחד מן הצדדים אינו
מעונין להמשיך, אך מכיון שמרגיש שהצד השני חפץ, לא רוצים לצערו. יש לדעת שאין להכניס
שיקול זה למערכת השיקולים שלנו בבחירת בן זוג לחיים. שני הצדדים הגיעו מראש לפגישת
נסיון בידיעה שיתכן והצד השני לא יהיה מעוניין. לכן אין לפחד מקפידא וכדומה במקרים כאלו.
ואדרבא, מי שממשיך בקשר רק בגלל שלא רוצה לצער, לבסוף בשלב מתקדם כשיאמרו תשובה שלילית, יגרמו עוגמת נפש גדולה יותר. לכן אם לא מעוניינים משיבים זאת
בצורה החלטית, וללא נקיפות מצפון. ועל כל פנים יש להעביר את המסר בעדינות מרבית.
מעשה בבחורה שנפגשה עם בחור
פגישה אחת ולא היתה חפצה להמשיך, אך לה ברור שהוא חפץ. ולכן שאלה את הרב האם זה בסדר
מבחינתה לומר תשובה שלילית בעוד שהיא יודעת שהבחור מאוד יצטער.
השיב הרב שהיא חייבת לומר במקרה כזה תשובה שלילית,
מכיון שהיא צריכה בשלב זה לדאוג רק לעצמה ולא לבחור. ואם לא תודיע על כך עכשיו,
לאחר מכן תגרם לו עוגמת נפש גדולה יותר.
ומעשה כנ"ל, ואמרו לה שאסור
לה לצער תלמיד חכם ולומר לו לא.
שלחה לשאול רב גדול מאוד, ואמר
"אם לא מתאים שתבטל". וכן היה.
יש לזכור שמדובר בבני אדם
שבודקים אפשרות שיקיימו יחדיו בית בישראל, ולא על רכישה טכנית של מוצר. ולכן חשוב מאוד אם רוצים
שיהיה קירוב לבבות, להשקיע בנקודה זו. כשלא משקיעים בדבר זה, יתכן מאוד שלא יהיה
חיבור, כמבואר להלן.
אחת התופעות המצויות ביותר
היא שבחורים
או בחורות דוחים שידוך בגלל שלא התחברו, דהיינו שלא היה "קליק". הם מסבירים: הכל היה בסדר מבחינה טכנית, התאמה סגנון יראת שמים
ועוד, אבל "לא התחברתי". אין אנו מדברים על אהבה,
שדבר זה אמור להגיע רק לאחר החתונה. אלא המדובר על חיבור בסיסי בין בני זוג, מעין
מציאת חן. הסיבה העיקרית שיכולה להיות במקרים שכבר יש התאמה היא, שלא עשו פעולות הגורמות לקירוב הלבבות. קירוב לבבות נעשה בעיקר על
ידי שהצד השני נהנה מאיתנו ואנו נהנים ממנו. הנאה נגרמת על ידי מספר
גורמים כפי
שנפרט להלן:
מספר דברים גורמים לקירוב
לבבות:
הקשבה מלאה לצד השני במה
שהוא אומר, ונסיון להשלים דבריו או לחלוק בעדינות, גורם לקירוב לבבות. הקשבה
לדבריו של השני, מראה שאנו נותנים לו תשומת לב. וטבע האדם להנות מזה. חשוב לתת לשני
לסיים דבריו עד הסוף ולא לקטוע אותו, אלא אם כן אומרים הערת ביניים.
נעים לכל אדם שהצד השני מבין אותו. ולכן אם ננסה לסכם את מה שהבנו מדברי
השני. הרי כשהשני יסכים שלזה הוא התכוין, תהיה לו מכך קורת רוח.
חשוב למצוא דברים ששנינו מסכימים עליהם. ואף אם חולקים על הצד השני, אפשר
להדגיש, שראשית, אנו מסכימים עם עקרי הדברים, אך יש נקודה קטנה שאנו חושבים בה מעט
אחרת. סוג כזה של ניסוח, נותן לשני הרגשה, שאנו משוחחים באמת בכדי להגיע לנקודת
האמת, ולא לשם ניצוח.
ידבר על מה שמסכימים
ומעשה מעין בזה ברב שהוזמן לדרוש
בבית ספר בסגנון מעט שונה משלו. כשנכנס לבית הספר, מנהל בית הספר הבין שהעומד
ממולו רב מסגנון אחר, ולכן ביקש מהרב "לאחר הכבוד" שאם יואיל בטובו
"לדחות" את השיחה לפעם אחרת... ושהם ישלמו לו, כאילו נתן שיחה מלאה. הרב
שהבין את "הבעיה" אמר למנהל: "מנהל יקר, הלא בתשעים וחמשה אחוזים
שנינו מסכימים, אלא מה, יש בינינו מחלוקת על השאר, אני מתחייב לשוחח עם התלמידים
בחלק של התשעים וחמש אחוזים". המנהל הבין שעומד מולו אדם אמיתי שאינו מחפש
להכניס השקפות שאינם בסגנון בית הספר, והסכים שהרב ידרוש בבית ספרו.
צריך לדעת גם בשידוכים וגם
בחיים בכלל, לחפש את השוה ולא את השונה, וכך יהיה לנו נעים לשהות בקרב ידידנו.
חשוב שנדבר גם על מה שהצד השני נהנה לדבר עליו, ולא רק על מה שאנו נהנים
לדבר עליו. אם מפתחים נושא והצד השני פותח נושא חדש, פעמים שהוא מראה בכך שהנושא
שעליו אנו מדברים אינו מעניין אותו, ויש לשים לב לכך.
ומעשה בבחור נבון שבטבעו שם לב לפרטים קטנים. הבחור שם לב שבכל פעם שהתחיל לשוחח על דברים רציניים
והשקפות, הבחורה הסיטה את השיחה לנושא פעוטי ערך. לאחר כמה פעמים שהדבר חזר
על עצמו, הבין הבחור שרמתה של הבחורה נמוכה מאוד ביחס אליו, ולכן החליט לדחות הצעה הזו.
אין היתר לומר מחמאה ישירה,
מכיון שהזוג
עדיין אינו נשוי. ולכן צריך לעשות בחכמה ולהשתמש במחמאה עקיפה. המחמאה היא דבר חשוב,
מכיון שטבע האדם שאוהב שמפרגנים לו. מחמאה מקובלת זה על דבר חכמה או רעיון יפה שאמר/ה. או על בני משפחתו ידידים
או מכרים של הצד השני, שהם מאוד נחמדים וכדומה.
מחמאה לא חייבת להיות על ידי דיבור, אלא גם הרמת גבה על דבר חכמה, או הנהון בראש, על אות
התפעלות, נחשב לפרגון.
זהירות!!! לא להגזים, יש להחמיא בצורה טבעית ולא
לנסות בכוח לחפש מחמאה. חוץ מבעיית הצניעות, כשמגזימים, הדבר יותר מזיק מאשר מועיל.
מעשה בבחור שאין לו אינטואיציה טבעית לדברים אלו, ולכן לא היה מפרגן. לאחר שחזר
על עצמו הדבר, שהיה פוגש בחורות והיו "מורידות" אותו בגלל שלא היו
מתחברות, אף שהיה מתאים להם. לכן המשגיח קרא לו והסביר לו שצריך לפרגן. אך לצערנו
לא יוצלח נשאר לא יוצלח. בפגישות הבחור הסתבך והחמיא על דברים משונים, וכן השתדל
להרבות לפרגן על כל צעד ושעל. הרי שדבר זה היה לו לרועץ מכיון שהבחורה הבינה, שהוא
מנסה לעשות מה שכתוב "בספרים", ואיננו כזה בטבעו...
מאידך מעשה בבחור שהיה בשלב לאחר
הוורט, וחיפש עצה לפרגן לכלתו, שלא בצורה ישירה. לכן סיפר לה עד כמה בני משפחתו
התפעלו ממנה כשהגיעה לביקור בבית הוריו...
על ידי שמספרים דברים
משמחים או מצחיקים, דבר זה גורם לקירוב לבבות. כמובן שצריך להיזהר לא
להוריד מהרמה, ולשים לב שהחוש הומור שלנו מוצא חן בעיני הצד השני. וכן להיזהר
שהציניות תהיה מובנת, ושלא תחשוב הבחורה בטעות, שהבחור צוחק עליה.
מעשה בבחור שאביו היא קברן של
המועצה הדתית. לכן הרבה מהבדיחות בביתו נסובו על ענייני מתים וקבורה.
ברור שבדיחות אלו אינן
מצחיקות כל אחת...
ומעשה בבחור שסיפר בפגישה שיש לו
דוד שיש לו שש בנות ומתי כבר יהיה לו בן, וגיחך על כך שקוראים לו במשפחה
"אבול בנאת" (אב הבנות...). ורק בהמשך הפגישה הבין מדוע הבחורה לא צחקה,
כי גם לה היו שש אחיות ולא אחים...
כשקונה דבר מה, זה גורם לקירוב
לבבות. בפגישות הראשונות כשנפגשים בחוץ, מקובל שהבחור קונה שתיה וכדומה. ורק בפגישות מאוחרות יותר לאחר האירוסין אפשר לקנות דברים אחרים.
ראוי שבכל פגישה המתקיימת
בחוץ, יציע להזמין מונית חזרה לביתה (וברור שרק יציע אבל לא יתעקש על כך). דבר זה אינו חובה, אך הוא
דוגמא טובה לפעולות שגורמות קירוב לבבות, מכיון שמראה אכפתיות ודאגה לבחורה, ומקרב את
הלבבות.
כבר הזכרנו לעיל שטבע האשה, שחפצה בבעל שיהיה לה למשענת וידאג לה ולכל מחסורה
ותרגיש תחתיו הרגשה של בטחון ומחסה. לכן הנהגה חכמה ינהג בחור,
שתוך כדי הפגישות (שניה ואילך) יעביר מסר וידגיש, שבעזרת ה' מי שתהיה אשתו, יכולה להיות סמוכה ובטוחה
שהוא ידאג לה ולכל מחסורה, ובעזרת ה' הכל יהיה בסדר, שאין לה לדאוג כלל על שום
פרט.
מילים ספורות אלו נותנות
לאשה הרגשה חזקה של נעימות, ומשרה חן על הבחור.
וברור הוא שהמדובר שיאמר את
הדברים בכנות, ויחשוב בלבו שאכן כך ינהג בעזרת ה' לאחר החתונה. ודברי אמת ניכרים,
ועל ידי כך בע"ה הדברים יפעלו לקרב את הלבבות.
מומלץ שהאב או מישהו מטעם המשפחה יפגוש את
הבחור לפני שהבחור שיפגוש את הבחורה, בפרט כשההצעה מגיעה ממישהו זר כמו שדכן או חבר
רחוק. להורים יש נסיון חיים וטביעות עין וקורה שבפגישה של האב עם הבחור, מבין מיד שבני הזוג אינם
מתאימים. דבר זה חוסך משני בני הזוג עוגמת נפש וטרחה, וגם חוסך חוסר צניעות שיפגשו
עם הרבה אנשים לפני שמחליטים על חתן אחד.
יש אפשרות שהאב יראה את
הבחור מבלי לדבר עם הבחור. אך אין זה מונע שכדאי גם לפגוש את הבחור ולהחליף עמו
מספר מילים. מצורת הדיבור של אדם אפשר לקבל רושם ראשוני על סגנון, רמה רוחנית ועוד.
יש כאלה שאינם פוגשים את הבחור לפני
כן. אלא שנוכחים בתחילת הפגישה הראשונה, עם הבחורה. ומחליפים כמה מילים עם הבחור,
ולאחר מכן נפרדים מבני הזוג בברכת הצלחה, ועוזבים אותם להכרות ראשונית.
פעמים שיש הורים שמעדיפים
להיפגש עם הבחור רק לאחר שהבחורה נפגשת עם הבחור, פגישה אחת, בכדי למנוע מהאב טרחה
רבה. בפרט בבחורה שכבר פגשה כמה וכמה בחורים.
כך או כך, חשוב מאוד שהאב
ייפגש עם הבחור עוד לפני שמחליטים להינשא. בפרט שלפעמים יתכן שמדובר בבחור שמראה אצטלה של בחור
טוב ועדין, אך בפועל ההגדרה הזו רחוקה ממנו כמטווחי קשת.
ישנם בחורים שאין להם בטחון
עצמי מספיק בכדי לפגוש את האב, לפני שפוגשים את הבחורה, וישנם שמתרגשים מאוד ממעמד
זה ולכן מעדיפים לדחותו. במקרים כאלו או שיפגשו בתחילת הפגישה עם הבחורה כאמור
לעיל (ואם
האם חפצה מאוד, יכולה אף היא להיות נוכחת בכדי לקבל התרשמות ראשונית) או שיפגשו רק לאחר הפגישה
עם הבחורה.
באותה מדה חשוב שהאם של הבחור
תפגוש את הבחורה. או לפני הפגישה הראשונה או לאחר מכן. לאמא יש חוש מיוחד להרגיש
מי הבחורה העומדת לפניה, ולא כדאי לזלזל בדברים אלו. להורים יש נסיון חיים, כאמור,
ודבר זה יכול להועיל מאוד. ובתנאי שאין ההורים ביקורתיים מידי ויביעו את
דעתם בכל נושא, ובכל בחור ימצאו פגם.
סיבה נוספת שחשוב שההורים
יפגשו את הבחור או הבחורה, שבמקרה שמסתפקים, כיון שההורים ראו כבר את הדמות
המדוברת יהיה להם יותר קל לתת עצה נכונה לבנם או ביתם. ונרחיב בזה בהמשך בפרק המדבר על תפקיד ההורים.
